ראשי > Uncategorized > על השפעות הטכנולוגיה

על השפעות הטכנולוגיה

משחר ההיסטוריה של ההומו-ספיאנס, נראה שהאבולוציה יעדה לו תבנית חומרית מסויימת, דמות פיזיקלית נצחית: האדם הוא הקוף הטכנולוגי.

הטכנולוגיה ליוותה אותו לאורך כל 200,000(?)-100,000(?) השנים שבהם אנו קיימים כקופי-על זקופים ונבונים. ההיסטוריה הלא-כתובה שלנו, אבל המוחשית מאוד, פורקה לתקופות המסמנות התפתחות חומרית (התקופה הפלאוליתית, הנאוליתית, הברזל והארד).  בין השנים 10,000-7,000 לפנה"ס, לערך, בכל העולם התחוללה המהפכה החקלאית ("המהפכה הנאוליתית"). היא שינתה את העתיד של האנושות. בני אדם עזבו לאט את חיי הנוודות חסרי הקניין שלהציידים-מלקטים והפכו לפסטורליסטים, המתבססים על גידולי חקלאות והתיישבות נייחת, בצורות של כפרים ועיירות – תוך כדי ניצול של הסביבה הקרובה למקום ההתיישבות לצרכים חומריים בסיסיים.  בעוד שלפני כן בני אדם היו מתאגדים בקבוצות קטנות ונודדות, הפעם – הם חוו עליה מעריכית באוכלוסייתם והתגודדו בצורות התשייבות חדשות: כפרים ועיירות קטנות. במסגרת התנייחותם, צברו בני אדם קניינים אישיים ובהם חפצי אמנות, כלי נשק למיניהם ונחלות אליהן נקשרו. צבירת הקניין וצורות ההתתיישבות החדשות התניעה שינויים תרבותיים, חברתיים ופוליטיים: מחברות יחסית אגליטריות (שיוויוניות) עברו בני האדם למבנה היררכי ומעמדי, בעלות יכולת לשמר ידע בעזרת כתב ובעלות יכולות להרחיב ולחקור את העולם ולהסביר את התופעות הטבעיות במציאות, בדרכים מקוריות. עם ההתקדמות הזו, הגיעה האנושות למצב הציוויליזציוני: השלב ההתיישבותי האחרון (בינתיים) של האנושות. ציוויליזציה היא מסגרת אורבנית, צפופה יותר, הומה ובעלת מערכת ביורוקרטית מסובכת שמרכזת את כל תחומי העשייה והידע של בני האדם.

במאות ה-17 וה-18 החלה לקרום עור וגידים הציוויליזציה המודרנית, כפי שהיא מוכרת לנו היום דרך שתי מהפכות: הצרפתית והתעשייתית, כשברקע מתפתחת האידאולוגיה הכלכלית הקפיטליסטית, שהחליפה את המסחר האנטרופי של המרקנטליזם. בזכות התחרות הזו, יחד עם ההתפתחות המדעית – נוצר העולם המודרני החומרי, כפי שאנו מכירים אותו. הדמוקרטיה, שאימצה את הקפיטליזם השתמשה במנטליות התחרותית ובהתקדמות המדעית כדי לבסס את עצמה באירופה ואחר כך בארה"ב ובמקומות אחרים בעולם ובכך הפיצה את הטכנולוגיה לשאר העולם. זהו אחד מהישגיה הגדולים ביותר של הציוויליזציה המערבית, שנוהגת להתרברב בה ללא הרף. בהחלט יש במה להתגאות. הפיתוח הטכנולוגי המודרני או הפוסט-תעשייתי הוא ביטוי מובהק להבנה המתרחבת של חוקי הטבע או הכפפה של חוקים מסויימים למען עשייה יצרנית חומרית. במידה מסויימת, הוא גם ביטוי לעליונות האדם, לרוממות אנתרופוצנטרית המבוססת על יכולתו של האדם "לשעבד" את הטבע עצמו לצרכיו ורווחתו. הציוויליזציה המערבית היא "מחסן" או מצבור של ידע טכני, סיבתי ומכני, מוכן לשליפה ולשימוש נייח, נייד מאוד ויעיל, בכל עת תוך כדי מתן נגישות גבוהה והמונית לכלים ולמוצרים טכנולוגיים.  זה לא נגמר כאן כמובן. טכנולוגיה, בימינו, היא הרבה מעבר ליכולת האפיסטמולוגיות שלנו או היצרניות של בני האדם. היא הרבה מעבר ל"אבק שריפה" שמנצח מלחמות או מכונת דפוס תמימה. התהליכים השונים הקשורים בה הפכו כה אינטסיביים וכה חשובים, עד שאפשר לומר שהטכנולוגיה התעשייתית (או הפוסט-תעשייתי, היפר דיגיטלית, פוסילית או כל מונח אחר שמתאר את המצב המדעי-טכנולוגי של ימינו) מהווה חלק מהותי מזהותו המוזרה ותכליתו העקלתונית של האדם המודרני. הטכנולוגיה היא כמעט "סוף" טלאולוגי בפני עצמו. היום, אנשים חותרים להניח את ידיהם על טכנולוגיות חדשות, כמו שבעבר ועדיין – יש אנשים שתרים אחר כסף, לא בתור אמצעי – אלא בתור יעד.

הטכנולוגיות היום מעוררות השתאות. טכנולוגיות תעשייתיות, נוצצות, מבריקות, קומפקטיות ודיגיטליות הפכו לסמל עוצמתי למעמד, כוח, פופולריות ו'נורמליות' (קונפורמיות). אף על פי שהיו חברות עתיקות שגם התהדרו בטכנולוגיה חדישות, התפוצה והנגישות של הטכנולוגיה, כמו גם המצב החדש שנוצר עקב ההתפתחות הטכנולוגית במאה ה-19 ובמיוחד באמצע המאה ה-20 – הוא כנראה שונה מאוד ממה שקרה בציוויליזציות קודמות. מה שעזר לטכנולוגיה להפוך לכזו משמעותית הם תהליכי הדמוקרטיזציה והליברליזציה של העולם. משום שאין יותר אידאלים מטאפייזים, החברה המודרנית במערב היא חברה צרכנית של אינדיבידואלים או "אטומים", שחותרים למצות את תכליתם בחיים ע"י חיפוש מתמיד אחר נקודות מאחז חומריות ומקבלים חופש וחירות להחליט לאן יפנו. במסגרת השילוב בין צרכנות ואוטונומיה עצמית – הפכו מוצרים טכנולוגיים שנרכשים בתצורתם הישירה (כמו מוצרי חשמל) או העקיפה (כמו מוצרי מזון מהיר וקוסמטיקה) לחלק אינטגרלי מאורחות היומיום המודרניות ומהקיום הבסיסי של האדם המודרני (והיום 'איכות החיים' של האדם היא דרישה פונדמנטלית במערב). יתרה מכך, בעידן הפוסט-תעשייתי הטכנולוגיה החליפה הרבה מאוד תופעות ותהליכים בגרסאות שונות שלהן. למשל האינטרקציה החברתית והתקשורת בין בין בני אדם. זו הופכת למיידית ומגשרת על מרחקים עצומים לעיתים בין בני אדם. הניידות, הנגישות והיכולת של הטכנולוגיה (והמדע) לענות על הצרכים הפיזיים שלנו – בנו יחסי אמון חמים בין בני אדם לבין הטכנולוגיה (בעוד שבעידנים קודמים טכנולוגיה נתפסה כ"שטנית", מסיבות רבות). היא מקבלת תמיכה, לגיטימציה ואהדה כמעט עיוורת מרוב בני המערב, הנוהגים לקשר בין טכנולוגיה לבין "נוחות", בין טכנולוגיה לבין בריאות,  בין טכנולוגיה להפגת שעמום, הצתת עניין והעצמת הבטחון העצמי והאגו. טכנולוגיה נראית לנו כתופעה מבורכת שמשחרר אותנו ממגבלות ישנות ומעיקות, נותנת לנו ידע, הופכת אותנו למשכילים יותר ומעניקה לנו יתרון מסויים על פני אחרים, שנראים פרימיטיביים יותר. טכנולוגיה היא סימן לדמוקרטיה – ומשום כך, אף מעניקה לגיטימציה קיומית רבת-און למשטרים ליברליים. טכנולוגיה תעשייתית נתפסת כתופעה חיובית מבסיסה ובעיקרה, משום שהתוצאות שהיא מנפקת הן חיוביות, בעיניים מודרניות.

למרות הכל, טכנולוגיה היא לא בהכרח דבר חיובי, היא גם לא בדיוק "שלילית". טכנולוגיה היא ניהיליסטית מטבעה (כמו המדע למעשה). כל מילה או רגש שנצרף אליה ונקשר אליה, יהיו מקריים, שרירותיים ולא מוחלטים – תלויי קונטקסט, תקופה ומטרה סובייקטיבית. משום כך, בחינה מדוקדקת יותר של השפעות הטכנולוגיה (שנראית לנו יותר חיובית משלילית) היא, לצניעות דעתי, בגדר ציווי. גם למען הבנה טובה יותר של תהליכים טכנולוגיים, וגם למען גיבוש שיטות פעולה עתידיות, במידת האפשר. למען הבחינה של השפעות הטכנולוגיה, הרי כמה תובנות מתוך המנשר של טד קצ'ינסקי (הידוע בכינוי ה"יונובומר"), הבאות להסגיר את 'אופיה' של הטכנולוגיה:

THE 'BAD' PARTS OF TECHNOLOGY CANNOT BE SEPARATED FROM THE 'GOOD' PARTS

121. A further reason why industrial society cannot be reformed in favor of freedom is that modern technology is a unified system in which all parts are dependent on one another. You can't get rid of the "bad" parts of technology and retain only the "good" parts. Take modern medicine, for example. Progress in medical science depends on progress in chemistry, physics, biology, computer science and other fields. Advanced medical treatments require expensive, high-tech equipment that can be made available only by a technologically progressive, economically rich society. Clearly you can't have much progress in medicine without the whole technological system and everything that goes with it.

קצ'ינסקי כותב על הטכנולוגיה התעשייתית והיותה קשורה לחלקים אחרים בחברה. הוא נוגע בבעיה הטמונה בתופעה הטכנולוגית ואף מבאר את דמותה של הטכנולוגיה המודרנית (ואולי בכלל): "טכנולוגיה היא מערכת אחודה, בה כל החלקים תלויים זה בזה". זה מתחיל בשיתוף פעולה אינטר-דיסציפלנרי בין תחומי הידע המדעיים השונים: כימיה, פיזיקה, ביולוגיה, מדעי המחשב וכו', הדורשים התקדמות היי-טקית ותיעוש מאסיבי, בתהליך רקורסיבי שמאפשר פיתוח נוסף. אלה תלויים גם ביכולות הייצור והתפוקה של החברה בה הם מצויים, בקשר נסיבתי או קורלטיבי (לא סיבתי, כלומר: נסיקה כלכלית וטכנולוגית מלוות בדרך-כלל יחדיו, כאשר אחד מזין את השני ולא בהכרח גורם לשני). בסופו של תהליך הייצור התעשייתי, התוצרת הטכנולוגית בדר"כ נמסרת לידי הציבור דרך מגשרים קפיטליסטיים. משום כך, ישנו סחר חליפין בין מצבים חיוביים לשליליים, שגורמים לקונפליקטים תמידיים בין בני אדם: מאבקים דיאלקטיים-מעמדיים (גישה לטכנולוגיה ויצירת יתרון חומרי), מוסריים ואידאולוגיים (כמו ה"חופש" שציין קצ'ינסקי, וכמה דברים נוספים עליהם ארחיב מיד) או אפילו ברמה הבין-אישית, באינטקרציות שגרתיות והתקלויות יומיומיות (פעם הרגשתם תחושה של ריחוק וניכור מאדם משום שיש לו מכשיר סלולרי שאינו מתקדם כמו האייפון שלכם? פעם ראיתם אנשים מתרחקים ממנו בגלל זה? אני יכול להעיד שראיתי את זה קורה לא מעט פעמים). קצינ'סקי מותח את היריעה המחשבתית אף יותר ומנטר את מהות בעיה בצורה מבריקה:

123. If you think that big government interferes in your life too much NOW, just wait till the government starts regulating the genetic constitution of your children. Such regulation will inevitably follow the introduction of genetic engineering of human beings, because the consequences of unregulated genetic engineering would be disastrous. [19]

The usual response to such concerns is to talk about "medical ethics." But a code of ethics would not serve to protect freedom in the face of medical progress; it would only make matters worse. A code of ethics applicable to genetic engineering would be in effect a means of regulating the genetic constitution of human beings. Somebody (probably the upper-middle class, mostly) would decide that such and such applications of genetic engineering were "ethical" and others were not, so that in effect they would be imposing their own values on the genetic constitution of the population at large. Even if a code of ethics were chosen on a completely democratic basis, the majority would be imposing their own values on any minorities who might have a different idea of what constituted an "ethical" use of genetic engineering. The only code of ethics that would truly protect freedom would be one that prohibited ANY genetic engineering of human beings, and you can be sure that no such code will ever be applied in a technological society.

למרות שנראה שאלה הם מרמוריו הורבליים של פרנויד סכיזואידי, הרעיון של קצ'ינסקי נוגע בדיוק בבעיה המהותית של הטכנולוגית. אני אמחיש זאת באופן פשוט. שבו בעיניכם מצב בו X אוחז אקדח [מוצר טכנולוגי] בידו ויורה באדם אחר, ללא סיבה שנגדיר מוצדקת. דמיינו את המצב הנגדי: Y לוחץ על ההדק כדי להרוג אדם אחר – כחלק מנסיון לתקוף במטרה למנוע פגיעה 'לא צודקת'. מצב אחר: X חותך בסכין ארוכה ומושחזת [מוצר טכנולוגי] ירקות או מזונות כדי להאכיל את בני משפחתו. מאידך, Y משסף גרונו של אדם אחר בעזרת סכין.

זו הבעיה המהותית של הטכנולוגיה: טכנולוגיה היא כלי ואמצעי. אי לכך, היא נתונה לחלוטין ל"חסדיו" ולנכונות כוונותיו של המשתמש בה, לנסיבות, לכמות והתדירות, לזמן ולמקום בו משתמשים בה ולכמות המשתמשים גם כן (כמות המשתמשים היא פקטור חשוב מאוד, בייחוד בעידן תעשייתי-דיגיטלי כמו שלנו). אם כוונותיו של המשתמש הן "חיוביות" התוצאה יכולה להיות חיובית. אם הן שליליות, היא יכולה להיות שלילית. לעיתים, גם כוונות טובות יכולות להביא לתוצאות שליליות. אם השימוש הוא מושכל, סיכוי טוב שלא יהיו תופעות לוואי [גרועות]. אם הוא לא מושכל – סיכוי טוב שיהיו תופעות לוואי [גרועות].  טכנולוגיה היא כלי או אמצעי בידי המגשר בין פעולת מעבר ("שיטה" או "מתודה" – אמצעי "טלאולוגי" בפני עצמו) בדרך להשגת תוצאות, שיכולות להיות מוחלטות וסופיות, אלא שבדרך-כלל הן מעגליות ומחזוריות (חתירה בלתי פוסקת להתקדמות טכנולוגית). גם אם שיטת הפעולה או המתודה הן 'בעלות כוונות טובות' ונראות לנו 'ראויות' (קידום רווחת האנושות ומיגור תחלואות) – טכנולוגיה בתור כלי, חסר כל "טבע" או ייעוד קבוע מראש – היא תופעה שאי אפשר לנכס לה סגולות  "חיוביות" מוחלטות או "שלילי" מוחלטות. משום כך, כשהיא מעורבת בחיי בני האדם, היא משפיעה באופן דו-כיווני על תחומים רבים. לדעתי, בתור "כלי" היא יכולה לתת צוהר להתנהגויות פסולות במובן חברתי או אתי – וזה אחד הדברים המדאיגים בטכנולוגיה. כשקצ'ינסקי מדבר על "אתיקה" במסגרת פיתוחים טכנולוגיים, הוא טוען, ובצדק – שטכנולוגיה נפגשת עם אתיקה וערכים אנושיים, נוצרים קונפליקטיים, בלית ברירה. גם ברמת ה"מיקרו" – אך בעיקר ברמת המקרו המצטברת. נסו לחשוב רגע על מלחמת העולם השנייה (הירושימה ונגסקי?) ולהפנים: טכנולוגיה היא לא דבר חיובי בהכרח, גם אם הכוונות הן חיוביות.

כשאני שומע אנשים מדקלמים סופרלטיבים על איזשהו מודל ודגם חדש של מוצר טכנולוגי, כשרק למשמע נימת הדיבור המריירת, המתלהבת ושדופת-הביקורת שלהם מפני עוד חדשנות מבורכת מאליה, אני תוהה: "האם הם בורים או שהם בוחרים להתעלם מהעובדות?" . במקרה הטוב – הם רק מתווכחים על איכותו או עליונותו של דגם אחד על פני דגם אחר. לדעתי, כדאי ורצוי לרדת על לרזולוציה עמוקה ורוחבית יותר הנוגעת לעצם קיומם, מהותם, תכליתם ואופיים של תופעות במציאות. לכן, עבורי שאלות כמו "האם טכנולוגיה היא טובה ממהותה?" או "לאיפה אנחנו פוסעים עם הטכנולוגיה התעשייתית / טכנולוגיה בכלל?" הן חשובות למדיי. אך אולי זו בקשה מוגזמת ואף שערורייתית לבקש מאנשים לשאול  "האם באמת הייתי צריך אותה? [את אותה טכנולוגיה]" ו"מה אם רובנו לא משתמשים בזה בצורה נבונה?", "מה הן ההשלכות של השימוש ההמוני בטכנולוגיה, או בכלל?".

כשאני מעלה את האפשרות שאי אפשר להפריד בין הטוב והרע של הטכנולוגיה (כמו גם תוהה "מה זה חיובי?" ומציע שצירוף של מטען "חיובי" סמנטי, במובן פרגמטי, לטכנולוגיה X או Y, או לטכנולוגיה בכלל – זו פשוט הנחה לא מבוססת) – אני נתקל, לרוב, במבטים מוזרים. נאו-לודיסט שכמוני, כופר באמונה בגדולתה הבלתי נלאית של האלילה המודרנית.

כשתמים המבטים ומתחילאיזשהו דיון – אני משתדל להסביר מדוע אני אינני טכנופיל נלהב, או לפחות – מדוע אני מעדיף גישה נאו-לודיסטית רפורמית ("איזון טכנולוגי"). אז, אני בדרך כלל מפנה אותם לכל מיני כתבות הנוגעות להשפעות הטכנולוגיה על האדם, על מנת לגבות את הטענה כי לא ניתן להפריד בין הטוב והרע של הטכנולוגיה (וכי אלה באמת קיימים):

British psychologists have found evidence of a link between excessive internet use and depression, research published today has shown.

Leeds University researchers, writing in the Psychopathology journal (abstract here – subscription required for full pdf), said a small proportion of internet users were classed as internet addicts and that people in this group were more likely to be depressed than non-addicted users.

The article on the relationship between excessive internet use and depression, a questionnaire-based study of 1,319 young people and adults, used data compiled from respondents to links placed on UK-based social networking sites.

The Guardian UK ~

לכאורה הפתרון פשוט: "לנתק את עצמנו מהמחשב". אני חושב שההצעה הזו היא פשטנית מדיי, מהסיבה הפשוטה שאי אפשר להכריח אנשים להתנהג בצורה נבונה או חכמה. אי אפשר לעשות זאת משום שרוב האנשים אינם חכמים (וכנראה גם בעוד מאות שנים הם לא יהיו חכמים יותר מהיום, היות שתבונה היא תורשתית ברובה) ואינך יכול לגרום להם להתנהג בצורה שאינה אימפולסיבית (גם תכונות אופי הן תורשתיות בחלקן) ולמנוע מהם לספק צרכים מיידיים, על אחת כמה וכמה במשטר דמוקרטי-ליברלי.

חשוב לזכור שבעוד שטכנולוגיה יכולה להיות חכמה, מורכבת ומתקדמת, המשתמשים בה עלולים שלא להיות חכמים ומתקדמים שכלית מכדי להבין שישיבה ממושכת, בעייה ממושכת באורות ובהבהובים ולתרגיה – אינם מיטיבים עימם פיזיולוגית. מצד שני, גם התרבות המודרנית, שנוצרה משילוב של אוטונומיה פרטית וחירות דמוקרטית ומצב של שפע חומרי וטכנולוגי, גרמה להתהוותה של תרבות מנוכרת, אטומית ואדישה. אנשים מחפשים אשרור, אהבה, אינטרקציות וחברויות על בסיס וירטואלי. הם משלים את עצמם. הבריות מחפשים תכלית, משמעות ועניין ע"י חיטוט חולני ומוגזם ברשתות חברתיות, בבלוגים, באתרי חדשות ורכילות ומעבירים את זמנם בבהייה בתופעות וירליות מוסרטות, שהועלו לYOUTUBE או לGOOGLE VIDEO או ע"י שיחות וגילוי מתמיד של קסמי הפייסבוק. במקרים מסויימים, הלתרגיה ההמונית הזו הגיעה למצב אבסורדי:

Children are often happier with their online lives than they are with reality, a survey has revealed.

They say they can be exactly who they want to be – and as soon as something is no longer fun they can simply hit the quit button. The study also shows that, despite concerns about online safety, one in eight young people is in contact with strangers when on the web and often lies about their appearance, age and background.

Researchers for children’s charity Kidscape assessed the online activities of 2,300 11- to 18-year-olds from across the UK and found that 45 per cent said they were sometimes happier online than in their real lives. The report – Virtual Lives: It is more than a game, it is your life – lays bare the attitudes of children today to the internet and includes revealing insights into how they feel when they are on the web.

One told researchers: ‘It’s easier to be who you want to be, because nobody knows you and if you don’t like the situation you can just exit and it is over.’

DailyMail.co.uk ~

אני בטוח שכל אדם שפוי יתהה: מה עם העולם שבחוץ? נזנח. הרבה יותר קל לשקוע לתוך המרחב הוירטואלי הלא-מאיים, שבו ילד, נער או אדם בוגר יכול להיות כל מה שיצרה ולעשות כמעט כל דבר העולה על רוחו. זה הרבה יותר עדיף מאשר התמודדות ישירה עם המציאות, המכוערת, המעייפת, הקשה והכואבת. משום כך, החיים ה'אמיתיים' הופכים למשחק ולא למצב קיומי שדורש נטילת אחריות, יוזמה, רצינות ומיקוד. התופעה הזו רק מתרחבת, ובשנים האחרונות יותר אנשים נחשפים למגרעות של תופעות טכנולוגיות, כמו האינטרנט. האינטרנט, כמובן, הוא רק אחד מיני טכנולוגיות רבות בעלות השפעות בינאריות. גם הטלוויזיה, שהומטרה בביקורת לאורך המאה ה-20 ועד ימינו אנו, חושפת את הבעיה של הטכנולוגיה התעשייתית – בעיקר בתחום הפיזיולוגי-פסיכולוגי:

Since most people learn important information about health risks from the mass media, there is clearly a double-edged-sword effect at work here. As people become more knowledgeable, they enjoy life less. But ignorance, at least of TV's presentations of medical information, is closer to bliss.

These findings extend previous research that TV viewing can also cause people to be less satisfied with their lives because it makes them more materialistic and causes them to overestimate other people's possessions compared to their own. Now getting sick and not being able to do much about it can be added as a second cause of life dissatisfaction.

TV Viewing Likely to Make You Feel Dissatisfied and Fear Illness, Science Daily

מקרים כאלה ומקרים אחרים ממחישים עד כמה הטכנולוגיה היא כלי רב עוצמה ו'כאוטי' (או נייטרלי וחסר כל "שיוך טבעי"), המותיר גם את מפתחיה אובדי עצות:

"אנחנו, אנשי הטכנולוגיה, שכחנו חלק מהחובות שיש לנו כלפי שאר החברה. קידמנו טכנולוגיות שיש להן ממד אנטי־אנושי, ושרוששו אנשים במקום לעזור להם. זה לא עובד. גן העדן שאנחנו יוצרים פשוט לא עובד עבור הרבה מאוד אנשים".

בגיל 50, ג'רון לנייר התפכח. דווקא מהמקום הכי שבע, הכי נוח, בעולם הטכנולוגי של היום, הוא קם והכריז: משהו דפוק כאן. זה חודשים שהוא פונה לאנשי הטכנולוגיה, מכה על חטאו ומנסה לשכנע אותם: טעינו. "חשבנו שהרשת היא מה שחשוב, ושכחנו שמה שחשוב הוא האנשים. הרשת שמחברת ביניהם חסרת משמעות". כדי להבין את הטלטלה שההכרזה הזו יצרה אפשר לדמיין מה היה קורה אם מרקס היה קם מקברו ומודיע: בעצם, השוק החופשי הוא הפתרון.

זו השורה התחתונה של לנייר: הטכנולוגיה כבר לא בהכרח מביאה שגשוג. נכון שהיו רגעים שנראו כך בעבר – המהפכה התעשייתית חיסלה את מפעילי הנול, למשל, אבל הולידה שלל מקצועות חדשים, כגון בוני מכונות ייצור. אנשים איבדו את עבודתם, אבל הטכנולוגיה ייצרה אין ספור עבודות חדשות לאנשים אחרים. כיום את המקצועות הידניים מחליפים רובוטים, ואילו הפעילויות המתוחכמות יותר נהפכו לכאלו שאי אפשר להתפרנס מהן, הן נעשות בחינם. תכנות למשל, או כתיבה. "אם כל מה שנעשה הוא לצמצם את הערך הכספי של העבודה ונרכז את העושר סביב כמה צמתים מרכזיים", אומר לנייר, "נמצא את עצמנו במציאות שבה מי ששולטים בשרתי המחשב הם המלכים, והשאר הם האריסים. זה לא העולם שראוי שנשאף אליו, ובכל מקרה זה לא עולם בר קיימא".

בטיעון הכלכלי הזה מנסה לנייר לשכנע את אנשי עמק הסיליקון לשנות את דרכיהם. כדי להסביר למה הוא מתכוון הוא משווה את גוגל דווקא לוול־מארט, ענקית הקמעונאות שהשתלטה בעשורים האחרונים על חלקים נרחבים מהכלכלה האמריקאית בעזרת יבוא זול מסין ותהליכי התייעלות חסרי עכבות. "בארצות הברית, באירופה וגם בסין יש מגמה של ריכוז העושר סביב מחשבים ספציפיים. החלוצה היתה וול־מארט – באמצעות מחשבים הם ייעלו את שרשרת האספקה באופן מהפכני. ייעצתי להם אז, ראיתי את זה, זה היה ספקטקולרי. וול־מארט, גוגל ופייסבוק, כמו המחשבים של קרנות הגידור בוול סטריט שסוחרים בתדירות גבוהה, ואפילו ויקיליקס, פועלים באותו אופן. מעודדים זרימה חופשית של מידע, אוספים אותו ויוצרים מאגר סגור שמאפשר לך לצבור כסף והשפעה. בטווח הארוך זה לא יכול להיגמר טוב".

וול־מארט, הוא סבור, כבר משלמת את המחיר, וגם גוגל כבר בדרך. "וול־מארט הפכה הכל לזול יותר, אבל גם הפכה אנשים למובטלים. אם יש לך עסק ששוחק בהדרגה את האמצעים של הלקוחות שלו, בטווח הארוך הוא פוגע בעצמו. היום הלקוחות שלהם במצב גרוע, וגם הרשת לא במצב טוב כבעבר. כך יקרה גם עם גוגל: היא הופכת עוד ועוד שירותים לחינמיים, כמו מערכת ההפעלה אנדרואיד וגוגל דוקס, אבל בטווח הארוך, בכך שהיא מוציאה שירותים אל מחוץ למעגל הכסף, עושה דמונטיזציה לכל מה שנמצא מחוץ למאגר המידע שלה, היא פוגעת בתעסוקה של הלקוחות שלה.

כלכליסט

ה"חקירה" שהוצעה מצידי, כמו גם וידוייו של לנייר, מעידים על הבעיה המהותית הטמונה בעצם הפיתוח הטכנולוגי. אנחנו יכולים להבין את ההשלכות שלה רק בדיעבד. יש לזה משמעות עצומה בקשר ליכולתנו להתמודד עם ההשלכות של הטכנולוגיה, באופן ברור. בתור תופעה פיזית בעלת השפעות שונות, טכנולוגיה מסונפת לרעיון פילוסופי כוללני הלקוח מתחום האפיסטמולוגיה או הפילוסופיה של ה"תודעה", עקרון אי הוודאות או, חוסר היכולת שלנו לחזות או לנבא תוצאות באופן מדוייק, כתכונה מהותית ובסיסית בטבע האנושי. חוסר היכולת ההתסברותית של בני אדם לקחת בחשבון את כל המשתנים והפקטורים או לחשוב על כל התוצאות (אם זו מתוך בורות או היעדר אינטרס) האפשריות של מעשיהם ותוצריהם . בדרך כלל, רוב האנשים לא אמורים או לא יכולים לחשוב על דברים כאלה. מהם אין טעם לצפות לכך. אך גם מפתחי הטכנולוגיה לא יכולים לקחת בחשבון עוד גורמים והם תלויים במידע הנתון להם בתקופת הפיתוח. רק ברטרוספקטיבה אפשר להגיע למסקנה שהטכנולוגיה היא כאוטית ונייטרלית ב'אופיה' או ב"טבעה". רק אחרי שנים אחדות או אפילו עשורים ומאות שנים, אפשר להיחשף לתופעות שליליות שהיא יוצרת, בדרך כלל בתור "גל שני" של תופעות לוואי, אך לעיתים גם באופן ישיר (כמו במקרה פצצת האטום). רשמיו של ג'רון לנייר קשורים לפרדיגמה של עקרון אי הוודאות בהקשר לפיתוח טכנולוגי. כשבני אדם מפתחים טכנולוגיות חדשות, הם לא יודעים או לא חושבים על תוצאות הלוואי של אותם הפיתוחים. מפתחי טכנולוגיה ומשתמשיה נוהגים לחשוב שטכנולוגיה מתקדמת יותר פירושה פחות בעיות ויותר נוחות או עונג. זו אשלייה. למרות שהטכנולוגיה לא יוצרת "יש מאין", היא מפרה ונותנת דרור להתנהגויות אנושיות ומקצינה אותם משום שהיא פותרת בעיות מציאותיות-פיזיות שלא אפשרו להן להתמשש בעבר (ראו מקרה האינטרנט, כקצה הקרחון).

גם לאחר שמבינים שטכנולוגיה יכולה להביא לתחלואה – טיעונים שונים בגנות הטכנולוגיה, ינסו לעמוד על בעיותיה מתוך תפיסות עולם שונות לחלוטין. כל אחת מובילה למסקנות שונות ובכך גם לשיטות פעולה אופציונליות שונות. למשל, אני רואה בה הרסנית משום שהיא משחררת מנטליות ריטלינית, נטולת דאגות וחסר אחריות מבני  אדם. אני מודאג מכך שבתור כלי עוצמתי וחזק כ"כ היא נגישה לאנשים רבים כ"כ במערב, שאחר כך נושאים בתוצאות של השימוש הלא מושכל שלהם – וגורמים גם לאחרים לשאת בהן אחר כך (יורחב על כך בהמשך). לנייר, מנגד, חושב על האלמנט הבין-רגשי ומדגיש את ההומוגניזציה של התכנים הוירטואליים ומונופוליזציה של תנועה וירטואלית ע"י גורמים מסויימים (בין אם פייסבוק או גוגל) ובכך – את היעדר החופש. אני לא חושב שהבעיה טמונה בגורמים ה"גדולים", דהיינו ממשלות או בתאגידים. הבעיה טמונה בהתנהגות של כל בני האדם, לאו דווקא גורמי כוחניים או יצרניים. לחשוב אחרת זה במידה רבה להפוך סיבה ותוצאה: ממשלות ותאגידים לא הופכים לחזקים ומבוססים אם העם, הצרכנים והמשתמשים הטכנולוגיים לא ישתפו איתם פעולה. ממשלות לא מקבלות לגיטימציה אם העם וההמון לא רוצה בהן, ומשום כך – מחויבות לשרת ולענות לדרישות פופוליסטיות. תאגידים יפשטו רגל אם יתקיימו באיזשהו מימד 'מקביל' ולא יהיו מחוברים לדרישות הצרכנים. בכתבה לנייר מזכיר גם "הומוגזניציה" של תכנים, האינטרנט הפך למסה אנטרופית של תכנים שממחזרים את עצמם. למה? הומוגניזציה של תכנים נובעת בגלל הטבע האנושי הקונפורמי ומכיוון שבני אדם חולקים תכונות אוניברסליות משותפות או צרכים תקופתיים וקולקטיביים דומים, שגורמים לאתרים (או לצורך העניין – תאגידים ומוצרים טכנולוגיים) מסויימים להיות מצליחים יותר מאחרים. אם האינטרנט מתאפיין בתכונות כמו רדידות, שטחיות, בומבסטיות ומלודרמטיות – זה רק משום שWEB 2.0 איפשר להם לבטא את עצמם, ורק משום שאתרים מסויימים ידעו מה בדיוק אנשים רוצים (רמז: המכנה המשותף הנמוך ביותר).

מכל מקום, הדאגה של לנייר ראויה להערכה, למרות שלדעתי הביקורת שלו היא חלקית ולא מספקת. כשקראתי את הכתבה ואת התחבטויותיו של לנייר, חשבתי לעצמי: אי אפשר לבקש ממפתחי הטכנולוגיה והמדענים (במיוחד אם הם אדיבים ובעלי יומרות חיוביות) לחזות את העתיד, שעלול להיות בעייתי ואולי עגום למדיי והרסני, רק לנהוג במשנה זהירות. העדות של לנייר פשוט חיזקה את התפיסה שלי בנוגע להיותה של הטכנולוגיה כלי פשוט שנסחף ע"י תופעות מקבילות וצולבות במציאות. אני מכיר אנשים שיפנו אצבע מאשימה לתאגידים ולממשלות, שמשתמשים בטכנולוגיה לרעה.  אני אנסה להסביר למה אני חושב שזה גם בעייתי (ברוח דבריו של קצ'ינסקי: "טכנולוגיה קשורה לתחומים אחרים").התנהלות טכנולוגית שקולה ורגישה היא דבר שקשה לדרוש מתאגידים ובעלי הון קפיטליסטיים (הידועים כפטרונים של הטכנולוגיה המודרנית). מטרתם של אלה היא תועלתית ורווחית – ובזכותה, הם הופכים לחלק אינטגרלי מהחברה המערבית הקפיטליסטית. מדוע הם חלק כה חשוב מהחברה המערבית? בדיוק משום שהם גופים "תועלתיים". ברגע שאותם תאגידים וחברות תפסו את מקומם בכלכלה המקומית או הגלובלית (לפני 150 שנה בערך), לא רק שקשה לעקור אותם משם ולשנות מתודות (גם לחץ תקשורתי וחברתי מסיבי עלולים שלא לעזור), קשה לחשוב רגע על מה החברה מוותרת. אכן, בסופו של דבר התאגידים מזרימים כסף רב לחברה ומזינים את הכלכלה המקומית, בכך שהם מספקים מקומות עבודה ומוטיבציה להצלחה,בשל הכספים שהם מזרימים לפיתוחים ומחקרים טכנולוגיים ופירנוס מדענים  (חברות כמו "טבע" הן דוגמא טובה). פגיעה בהם [בתאגידים / חברות], עלולה להיות פגיעה ביציבות ובחוסנה של החברה ושל מדינת המקור שלהן. כמו כן – צריך לזכור שגם אם ישנו תאגיד או חברה X שמשתמשת בטכנולוגיה או מפיצה טכנולוגיה לא בריאה / רעילה / שלילית אחרת, אי אפשר לסמוך על כך שחברה Y, מתחרה של X, תספק טכנולוגיה באמת טובה יותר וחיובית – וש-Y נקייה מאינטרסיים כלכליים או נגעים אידאולוגיים.

מה לגביי ממשלות? אפשר לבקש להגביר את הפיקוח על שימוש בטכנולוגיה בקרב הציבור, אבל, כפי שטד קצ'ינסקי דאג להזכיר: רגולציה ממשלתית עלולה בקלות להפוך לכדור שלג טוטליטרי. מאידך, רגולציות ממשלתיות פאסיביות עלולות שלא לעזור כלל וכלל, בייחוד בעידן המודרני ולאור התרבות החומרית-נהנתנית של התקופה. קשה לשנות הרגלים של בני אדם ואי אפשר לכפות עליהם להבין, להפנים או להתנהל בצורה נכונה – כשברקע ישנה פלטפורמה רעיונית שרואה בהם חופשיים ובעלי אוטונומיה להחליט בעצמם מה טוב ומה רע (תחת האשלייה שבני האדם שווים או יכולים להיות שווים) – ובכך, נותנת יד להשתוללות אי-רציונלית והמונית. אולי הדוגמא הכי טובה להתנהגות הזו היא אחת מתופעות הלוואי הידועות ביותר לשמצה בתקופה שלנו, המשבר האקולוגי. דווקא בעידן הטכנולוגי הנאור, הטכנולוגיה בידי הנאורות – גרמה למשבר סביבתי חמור:

Since the rise of liberalism in France in 1789, human history has been a farce. We have “revolutions”; everything that is supposed to be new is actually an inferior version of what used to be, except now everyone gets to participate equally. No kings. Just billions of demi-Kings, buying junk at Wal-Mart, SUVs from Ford, “food” from Coca-Cola and McDonald’s, and throwing it all into the landfills.

They also vote, and they vote for whatever is pleasant-sounding and defers consequences so they can continue enjoying their pleasures now. Fix the environment? Not until it’s such a disaster our Big Macs and prime-time TV are endangered. Besides, we have it so hard, having to go to these jobs and stuff.

Amerika, Liberalism Caused Global Warming ~

כדי לסכם את התובנות הנוגעות להשלכותיה של הטכנולוגיה, הרי הנקודות המתארות את מהותה:

  1. טכנולוגיה היא אמצעי או כלי, בתוך אמצעי או כלי "תהליכי" ו"מתודולוגי" אחר.
  2. משום שהיא אמצעי, היא משועבדת לצרכי בני האדם, שלעיתים קרובות עושים בה שימוש לא מושכל או לא זהיר (גם אם כוונותיהם טובות). השלכותיה של הטכנולוגיה הן פנימאיות (השפעות פיזיולוגיות על המשתמש) וגם חיצוניות (השפעות על הסביבה). נוסף על כך:
  3. טכנולוגיה היא לא כלי מוסרי,  היא תופעה "ניהיליסטית": מתוקף היותה חומרית, אי אפשר לנכס לה תכונות "מוסריות" חיוביות או שליליות. משום כך, היא יוצרת בעיות אתיות ומוסריות.
  4. את תופעות הלוואי והשלכות הטכנולוגיה בכל תחום ומובן, אי אפשר לחזות במדויק (רק הסתברותית). טכנולוגיה היא 'בעיה אפיסטמולוגית'. לפיכך:
  5. התקדמות טכנולוגיה היא לא בהכרח שיפור והטבה לטווח הארוך. מבדיקת המציאות, ההפך הוא הנכון: ככל שהטכנולוגיה מתקדמת יותר, ככה צצות עוד בעיות גדולות ומשמעותיות יותר. למרות זאת, נוצרת אשלייה של קדמה, רווחה והטבה, שעלולים להיות רגעיים לחלוטין (תזכורת: טכנולוגיה היא תופעה או מצב או "מונח" ניהיליסטי(ת)).

לאור הכתוב לעיל, כביכול "בגנות" הטכנולוגיה, עולה תהייה מהותית: אולי הטכנולוגיה היא לא בדיוק הבעיה, אלא … בני אדם? לדעתי, טכנולוגיה היא בעיה בדיוק מהסיבה שטד קצ'ינסקי ציין: אי אפשר להפריד בין הטוב שלה לבין הרע שלה. היא בעיה משום שהיא כלי ואמצעי. לצניעות דעתי, כל אמצעי או כלי הוא בעייתי, גם אם אי אפשר לנכס לו תכונות אנתרופומורפיות שנותנות לנו היכולת ה'אתית' להטיל עליו "אשמה". גם בני אדם הם כלי ואמצעי: של הגנטיקה והביולוגיה, של החברה, של הנסיבות ושל "עצמם" (מה שנשאר אחרי שקיזזנו את כל הכבלים הדטרמיניסטיים). בסופו של דבר, אנחנו מפחדים מחומרים פיזיים ומהשלכותיהם, כמו שאנחנו מפחדים מכוונות או ממעשים של בני אדם. כמובן שפחד לא אמור להרתיע אותנו. לכן, לשאלה האם אנחנו צריכים להיפתר מטכנולוגיה [מודרנית] או למנוע ממנה להתפתח (כמו במקרה של "ההנדסה הגנטית" עליה מדבר טד קצ'ינסקי, או התפתחות של תעשיות, התרחבות יישובית ואורבניזציה)  אני אתן תשובה ברורה: לא, וזה בלתי אפשרי. האבולוציה "ייעדה" אותנו להיות קופי הטכנולוגיה. אנחנו לא יכולים להסתדר בלעדיה ואין באמת צורך מהותי לוותר עליה. מה עם טכנולוגיה תעשייתית מתקדמת? גם על טכנולוגיה תעשייתית, שהמיתה והביאה עלינו המון בעיות (את רובן אפילו לא הזכרתי עד כה, אך הן משמעותיות מאוד [עצם העובדה שהאווירה המודרנית היא מסרטנת למשל]) אין צורך לוותר. משום שהטכנולוגיה היא אמצעי או כלי (כמו כסף למשל) היא "תמימה" או "נייטרלית" לחלוטין, אנחנו פשוט צריכים להפקיד אותה בידיים הנכונות. זה לא פשוט במיוחד. אחרי הכל, אנחנו מפקידים אותה בידי בני אדם. גם אם הם יהיו מודעים להשפעות השליליות של הטכנולוגיה ולתופעות הלוואי שלה, הם עדיין מצויים תחת רודנותו של עקרון אי הוודאות, שיאפיל על יכולתנו לשלוט בטכנולוגיות שלנו (בזמן הקרוב וגם בעתיד הרחוק יותר). למעשה, ההתבססות שלנו על טכנולוגיה, כמו על שאר הדברים בקיום, היא הסתברותית במקרה הטוב ואופטימית באופן חולני במקרה הרע. כמו בכל דבר, עדיף לשאוף לרציונליות ולשימוש זהיר ויעיל בטכנולוגיה, תוך כדי למידה מתמדת מלקחי העבר ולדאוג תמיד שתהייה לנו "תוכנית מגירה" שתסייע לנו להיפתר ממנה כאשר היא יוצאת מכלל שימוש או שהיא הופכת לבעייתית. הצעתי האחרונה היא להגביל את השימוש ההמוני בטכנולוגיה, אם כי זו דורשת מעבר מנטלי חד מהנחות ליברליות להנחות שמרניות (או אם תרצו – מזילות לאחריות), והיא כרוכה במאבקים רבים ובתהפוכות אידאולוגיות. איני חושב שהקרקע למהפך שכזה עוד קיימת. לעניות דעתי, ראוי שזה יקרה בעתיד הקרוב.

:קטגוריותUncategorized
  1. שלומי איש חזון
    מאי 31, 2011 בשעה 9:55 pm

    מי לדעתך מתאים, מבין משכילי כל הדיסציפלינות, להענקת תפקיד "המפקח על אישור הפצת טכנולוגיות חדשות לציבור"?
    יש צורך שמצד אחד אדם זה יהיה בעל ידע רחב ומעמיק בייצור אותן טכנולוגיות (כלומר מדעים מדויקים והנדסות למיניהן) ומצד שני הבנה מספקת בטבע האדם (ביולוגיה ורפואה – פיזי, פסיכולוגיה וסוציולוגיה – נפשי) וכל זה במעטפת של ראייה תקדימית (היסטוריה). צריך לכלול כמובן מומחים בחינוך ותרבות מכיוון שכל אזור הוא בעל מאפיינים שונים. ממה שאני מבין יש צורך בועדה אדירת מימדים שבה כל חבר יוכל להיות סובלני מספיק להענקת חשיבות לכלל החברים בועדה (ראייה רחבת היקף) ובנוסף יהיה צורך לדעת לשלב בין דעות המומחים…
    יש לך אולי איזשהו רעיון כיצד ניתן יהיה להגשים את העניין בפועל? (או לפחות, האם הוא בר הגשמה?)

    • יוני 3, 2011 בשעה 7:16 am

      טכנולוגיה תעשייתית היא איום. היא גדלה למימדים מפלצתיים והפכה ל"גולם" של האנושות. היא "אויבת" מרה, משום שאנחנו כנועים ומשועבדים לה כמעט באופן בלעדי, כלומר היא "אויבת מרה" רק משום שהיא ידידתו הפונקציונלית ביותר של האדם. משום כך, איני יודע אם ניתן להשיג שליטה מוחלטת על טכנולוגיה, במיוחד לא על טכנולוגיה תעשייתית, כשברקע ישנה פלטפורמה אידאולוגית נאורה (אידאל הקדמה, על כל המשתמע ממנו) וקפיטליסטית-גלובלית-המונית. לפי בחינת הגורמים השונים שהשילוב בינם לבין הטכנולוגיה מוליד תחלואות, הייתי ממליץ להאט את קצב הפיתוח, או לא לפתח (תעשייתית) דברים מסויימים בכלל, כי הם מותרות ("מותרה", היא "מתירה" לאדם לחוות תענוגות אך היא גם "מיותרת", דהיינו, אינה הכרחית לקיום) – למשל, תעשיות הקוסמטיקה ותעשיות המזון המודרניות. אי אפשר לשלוט על הדברים הללו בעזרת הפלטרפומה המודרנית. הדרך עליה הייתי מורה היא צמצום מימדיה הדמוגרפיים של האנושות, אאוגניקה (כלומר, ניקוש עשבים וגידול פרחי החברה, כשברקע תרבות סביבתית ואינטגרטביית), כמו גם לזנוח את שיטת הקפיטליזם התעשייתי ההמוני. במילים אחרות, לזנוח את הליברליזם.

      נקודה עתידנית: יש הרבה מאוד משתנים וגורמים שיש לקחת בחשבון כדי שנוכל באמת ל"פקח על טכנולוגיה", במידת מה. זה פשוט דורש מאיתנו לחשוב קצת יותר, על בסיס מה שאנחנו כבר יודעים או הבנו, מה תהיינה ההשלכות של הפיתוחים הטכנולוגיים? באופן אישי, אני בונה על תחום ה"עתידנות". למרות שאי אפשר לומר שהתחום הזה הוא "מדע מדויק", הוא הצליח לחזות כמה מגמות באופן מרשים. לגביי ה"ועדה" – אני לא יודע אם זו צריכה להיות איזשהי "ועדה", זו אמורה להיות סוג של תפיסת עולם: להשתמש בטכנולוגיה בצורה החכמה ביותר שאפשר, כך שתהיה לה השפעה שלילית מזערית על הסביבה ועל עצמנו, תוך כדי הפנמה של תובנה פשוטה: האדם אינו מעל לטבע, כולל הטבע שלו עצמו.

      • דצמבר 21, 2015 בשעה 3:52 pm

        חזק כמה שזה נכון

  2. זוזה מנגו
    דצמבר 21, 2015 בשעה 3:52 pm

    חזק כמה שזה נכון

  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: