ראשי > Uncategorized > ריאליזם בעידן של פלבאיות

ריאליזם בעידן של פלבאיות

במאמר קודם, הוזכרו שני העקרונות הפילוסופיים עליה מושתת העולם המודרני:

1. שיוויוניות פרוגרסיבית (אגליטריות): מתוך הכרה בשיוויון האוניברסלי בין (כל) בני האדם (במובן הטבעי או המוסרי או יחדיו), שהפכה דומיננטית עם עלייתה של התנועה הנאורה והאמונה כי כל בני אדם הינם יצורים רציונליים, המסוגלים לחיות זה עם זה בהרמוניה פלורליסטית וסובלנית ובכך ולגבור על סכסוכים קטנוניים, נולדת המציאות החברתית וההתנהלות הפוליטית של המדינה והציוויליזציה המודרנית במערב: גישה של צמצום פערים, הכרה בזכויות אדם, זכויות אזרח וביזור של הכוח (בניגוד למרכוזו) לכלל חלקי החברה, תוך הכרה בזכויותיהן ובכבודן של כל הקבוצות התרבותיות והאידאולוגיות השונות המתקיימות בחסות הדמוקרטיה וגילוי של סובלנות כלפי כל אדם, יהיו נתיביו הרעיוניים והמעשיים אשר יהיו.
2. האוטונומיה וחירותו של הפרט: מתוך ההבנה וההכרה בשיוויון בני כל בני האדם, נובעת האמונה וההיסק הלוגי כי לאדם ישנן זכויות מובנות מאליהן, או "זכויות אדם", הבאות לחזק ולאפשר לאדם להנות מחופש אוטונומי ושליטה על חייו, תוך אכיפה של זכויותיו. יכולתו של כל אנוש להביע דעה, להפגין ולקבל יחס הולם ומכבד מסביבתו הן קדושות. השיוויון הפרוגרסיבי אמור להגשים למעשה את מטרת הנאורות: הפרט, מתוך הסכמה אנוכית, הקים ומסר את החברה לידי השלטון, כדי שזה ישרת בחזרה את הפרט, ע"י סובסידיות "חירותיות" שונות – בין אם קנייניות או רוחניות ומוסריות. התפיסה הזו רואה באדם "אטום" שמפקיד את גורלו בידי הממשל והחברה (מה שהוגים נוהגים לכנות "אמנה חברתית") כדי שאלה ישרתו אותו בסופו של דבר. אטומיזציה ואוטונומיה אינדיבידואלית היא המטרה העילאית של הנאורות ושל הליברליזם.

שני העקרונות הללו קיימים ב"יקום מקביל", יקום אבסטרקטי בו חוקים מוסרים ואורחות חברתיות קיימות, רק משום שהונח מראש הן יכולות להתקיים, למרות שאין להן "תקדים מציאותי". אף על פי כן, נהוג לראות בשני העקרונות בתור חוקים אוניברסליים או אבסולוטיים, אך הם בסופו של דבר פיקציות אבסטרקטיות שאמורות להיות כלי שרת פרגמטי למען מטרה מוסרית וצודקת לפי התנועה הנאורה. לפחות שני הוגים מסכימים עם האמירה הזו:

הנאורות אומרת: האדם הוא יצור רציונלי, ובתור שכזה יש לו זכות ויכולת לשלוט בעצמו, והוא מצויד במטען השייך לו מעצם טיבו – זכויות אדם. חירות או שוויון הם ערכים מוחלטים, ואי-אפשר לקחת אותם מהיחיד. זאת, למרות העובדה שאנשי הנאורות לא היו תמימים וידעו שהזכויות והחירויות שלנו הן סוג של פיקציה אינטלקטואלית.

הדמוקרטיה וזכויות האדם הן פיקציה? באיזה מובן?

אכן, מושג הזכויות הטבעיות, הקדם-חברתיות, והתפיסה לפיה החברה היא יצירה מלאכותית מעשה ידי אדם, לא היו אלא פיקציה או מוסכמה. אבל מוסכמה זו מונחת ביסוד המהפכה שהעמידה במרכז העולם את האדם החופשי והריבוני.

במילים אחרות: זכויותינו וחירויותינו כיצורים אוטונומיים אכן מעוגנות בפיקציה האומרת כי בכל זמן ובכל מקום, האדם, מעצם מהותו, הוא יצור תבוני, ולכן גם יצור חופשי ושווה לכל בני האדם האחרים.

פרופ' זאב שטרנהל, "באנו חושך לגרש", YNET

ההוגה השני שמסכים עם האמירה הזו, הוא הסובייקטיביסט הפרגמטי, ריצ'רד רורטי:

We anti-foundationalists, however, regard Enlightenment rationalism as an unfortunate attempt to beat religion at religion's own game – the game of pretending that there is something above and beyond human history that can sit in judgment on that history. We argue that although some cultures are better than others, there are no transcultural criteria of "betterness" that we can appeal to when we say that modern democratic societies are better than feudal societies, or that egalitarian societies are better than racist or sexist ones. We are sure that rule by officials freely elected by literate and well-educated voters is better than rule by priests and kings, but we would not try to demonstrate the truth of this claim to a proponent of theocracy or of monarchy. We suspect that if the study of history cannot convince such a proponent of the falsity of his views, nothing else can do so.

ריצ'רד רורטי מקבל את העובדה שאי אפשר להצדיק או להוכיח בצורה רציונלית את הדמוקרטיה הליברלית, ולפיכך אומר בפשטות: על אדם להביט על ההיסטוריה ולהאמין או להבין בעצמו שדמוקרטיה וליברליזם מודרני הוא השיטה הטובה ביותר, ולתת אמון סנטימנטלי בגישה הזו – ולא להתסמך על הצדקות "אבסולוטיות". העולם הליברל-דמוקרטי מבוסס על ערכים מוסריים פיקטיביים, שנאכפים באופן שאדם דתי נוהג בערכים דתיים: הוא לא יכול להוכיח אותם, אך הוא מאמין בהם.

ברבות השנים הפיקציות האבסטרקטיות והתאורטיות שאמורות להוות סוג של מגדלור מוסרי עבור אנשי המערב, הפכו לשיטות פעולה ממשיות. ככאלה (כמו לכל פעולה בחיינו) יש השפעה על המציאות בה אנו חיים. כך למעשה – החלתם הפונקציונלית על החברה של רעיון "שיוויון" בין כל בני האדם והאוטונומיה האינדיבידואלית יצרה אפקט כאוטי . פיקציות אבסטרקטיות הן בריחה מהמציאות, הן מבטאות התכתבות קלוקלת עם המציאות הפיזית והתעלמות מהעובדה הפשוטה שלמעשים שלנו יש השפעות תוצאתיות על המציאות החיצונית לנו, ולזו יש השפעה ישירה עלינו. כלומר, לבחירות וסגנונות החיים של אנשים יש השפעה על החברה עצמה ואף על הסביבה הפיזית ה"רוחבית" בה מתקיים האדם. חשוב להבין ולקבל את העובדה הפשוטה שהאדם אינו מנותק מהטבע או מהסביבה, והכוונה היא גם לטבע התורשתי והגנטי הטמון בו. בניגוד להתעלמות האידאליסטית הזו מחוקים סיבתיים ברורים במציאות הבאה מצד ההוגים הנאורים והתנועה המודרנית, התגובות והפרשנויות של העולם העתיק, בכללותם, העדיפו גישה (למרות שהיום זה נראה "פרימיטיבי" או "חשוך")  ריאליסטית למופעים פיזיים. משום כך, אלה מהווים אנטי-תזה לעקרונות של העולם הליברלי:

1. חוסר שיוויון – לפני 1789, ואף כמה עשרות שני אחרי השנה הגורלית הזו, ציוויליזציות וחברות מורכבות של בני אדם התנהלו לפי סטנדרטים היררכיים. במישור פוליטי-חברתי, היררכיה מעמדית ולוגיקו-פרגמטית הייתה חלק מובן מאליו בחברה, גם משום שהיא הייתה מגובית ע"י תפיסה קוסמית היררכית או תאולוגיה ענפה. מלכים, אצילים, כוהנים, פילוסופים ולוחמים, היוו את האליטה של החברה משום שהם מילאו פונקציות שהיו חיוניות עבור כל חברה והנהיגו אותה, הטוו את דרכה וחלקם דאגו לבקר אותה (הנביא התנ"כי, הפילוסוף). מתתחתם נמנו חקלאים, בעלי מלאכה ובחברות מסויימות גם  עבדים. המבנה השלטוני היה בדרך כלל אריסטוקרטי או מונרכי – מה שהתאים יותר להיררכיה חברתית (כביכול). אך גם חברות דמוקרטיות עתיקות התנהלו, בדרך כזו או אחרת, ע"י אוליגרכיות או קבוצות מצומצמות של חצאי-רודנים ואצילים, כמו פריקלס ביוון או המעמד הסנטוריאלי ברומא, שהיה מעמד של אריסטוקרטים המחליפים תפקידים בדרך אלקטוריאלית.
2. קהילתנות / קולקטיביזם – התפיסה המודרנית שהפרט הוא האובייקט שאמור להתרצות מהווה אנטי-תזה, במידה נרחבת או שלמה לתפיסה הקהילתנית / קולקטיבית שהנחתה חברות בעבר. יציבות החברה ושמירת הסטטוס-קוו המבטיח שגשוג ואחדות, נראתה כאידאל עילאי והוגן, שכן אינו מרצה רק אדם אחד ואינו משרת אינטרסים אנוכיים או אוטונומיים. החברה נראתה בתור גוף אורגני, שרק בזכות פעילות תאית קואופרטיבית,  ורק בזכות היררכיה חברתית וחלוקה נכונה של עבודות ותפקידים, יכול אותו גוף לשרוד ולשגשג. סובסידיות או זכויות לכלל האנשים או האזרחים ותפיסות אגליטריות היו חלקיות או לא קיימות.

שני המאפיינים הללו היוו תגובה ישירה למציאות בה חי האדם משום שהם עבדו בצורה נכונה עם הטבע האנושי ועם מנגנון הברירה הטבעית. חוסר שיוויון וקולקטיביזם הם ריאליזם דרוויניסטי וקבלה אל-הכרתית של הטבע האנושי, בצורה פרגמטית. אובדן שני העקרונות או ה"סממנים" העתיקים הללו לטובת ערכי המוסר והאידיאליזם החברתי של הנאורות, גרמו למיקרו-בעיות רבות, אותם ניתן לכמת לשלוש קטגוריות עיקריות הקשורות זו בזו:

  • כאוטיות פוליטיתכלכלית (מלחמת מעמדות): כל ציוויליזציה בהיסטוריה עברה מחזור קיום של לידה, בגרות, קמילה ומוות. הוגים כמו אפלטון, אוסוולד שפנגלר, האנטינגטון וטוינבי, דואגים להזכיר דבר פשוט: ציוויליזציות נופלות למעמד של עולם שלישי אחרי שהן עוברות למשטר דמוקרטי וצביון חילוני-מתירני. אפלטון היה הראשון מביניהם לציין כיצד זה קורה: ע"י פירוק ההסכמה הדרושה לקיום חברה וציוויליזציה, וחלוקה שווה של משאבים, דעות וזכויות למספר הרב ביותר של בני אדם, הדמוקרטיה מביאה להיתוך כאוטי בין שאיפות, רצונות, דעות וסגנונות חיים רבים ומגוונים מאוד, שאמורים להיסבל ע"י כל אחד בחברה ללא כל יכולת לבקר (תחלואה קיומית) ולשנות, החברה מתמוטטת – או, שאנשיה דורשים סדר דיקטטורי ופועים אחר מזמורם של מנהיגים כריזמטיים בעלי אופי רודני – שהופכים את המקום ה"משגשג" לשעבר למה שאנחנו היום נכנה "מדינת עולם שלישי". החברה שלנו היום לא יכולה לפתור את בעיותיה: היא מפולגת מדיי, בי-פולרית, אדישה, עצלה ונהנתנית, כנועה לאינטרסים של בעלי הון, מוכתמת ע"י נגיפים אנוכיים, צרות אופי, רדידות-שחק ופריזטיות ללא אופק.  בדמוקרטיה המודרנית, המספרים לבדם הולידו את הכשל הפופוליסטי, ולפי הצו ההמוני מוכתר פור גורלה של החברה. תוך כדי הטפה חברתית, תקשרותית ופוליטית, לאהבת אדם, שיוויון ורווחה, מלחמת המעמדות החריפה עוד יותר דווקא עקב טיפוח אמות המידה ההומניסטיות הללו. סובסידיות להמונים, העצלים, הנצנלנים וחסרי היכולת הופכות ממשלות לגופים רופסים שנאלצים להתמודד עם תקציבי רווחה עצומים (ברוח הסוציאליזם) , מבלי יכולת ממשית לכסות את החובות, ההפסדים והבזבוז.
  • בעיה קיומית (אטומיזציה אנטי-ערכית): שחיתות של רוח ומידות פושה בחברה המודרנית. עם חילונה של החברה, היעדר סטנדרטים מטא-אינדיבידואליים או קולקטיביים, אידאל טרנצנטדלי כמו "אלוהים" או סטטוס-קוו בעל מעמד קדוש (אריסטוקרטיה) וסובייקטיבציה של כל דעה או עניין – ובזכות גל הליבלירזציה ששטף את העולם מ1789, החלקים הגרועים באדם ("תיבת הפנדורה") הפכו לנפוצים ודומיננטיים, בלתי נשלטים כמעט ובעלי תוקף חוקי ורעיוני. ערך השיוויון הליברלי, האוטונומיה של הפרט, והפלורליזם הנגזר משניהם, מפלס הרעיונות והמעשים בחברה הופך לביטוי של יחסיות או ניהיליזם מוחלט. אנשים אנוכיים ושטחיים החוסים תחת הנחת השיוויון והאינדיבידואליזם ונהנים מזכויות אדם ואזרח, משתמשים באוטונומיה שניתנה להם כדי להתנהל בצורה חסרת הגיון והדוניסטית, בעודם מתחרים אלה באלה כדי לקדם את הסטטוס החברתי שלהם, דרך מוצרי צריכה ופעילות אסתטית, אקזיהיביציוניסטית או מינית גרידא. ההתנהגות המונית הזו פוגעת גם בצביונה התרבותי וגם בשגשוגה האינטקלטואלי של הציוויליזציה המערבית, ובכך – גם בהיבטים החומריים יותר. כתוצאה מה"היתוך האטומי" נוצרות פריזטיות, נוירוטיות, פרנויה, אי-שפיות וציניות (כל פיסת מידע בעולמנו היא סוג של "מוצר לצריכה" ותמחור מול אנשים אחרים) בעוד אינדיבידואלים עקורי שורש ומורשת, ללא שייכות או נאמנות, פועלים להגשמת אינטרסים כלכליים וסוציו-אקונומיים במעין שעבוד רצוני, ללא שלמות זהותית וללא חתירה למטרות שיתופיות, קהילתניות, קונטקסטואליות, ללא מוטיבציה להשיג משהו נעלה יותר מעצמם: יעד שאינו שרירותי לחלוטין ולא תלוי בטרנדים מתחלפים וחסרי משמעות (כמו ספרים של קואצ'רים, גורואים, תופעות אינטרנטיות ויראליות, חיטוטים קומפולסיביים ברשתות חברתיות וכו'). התחלואה הקיומית נובעת מהעיסוק בעצמי במקום העיסוק ב"ערכי".
  • עימות אתני-דמוגרפי (רב-תרבותיות ומגווניות): נוסף על אלה, התעוררה בעיה דמוגרפית אחרת: רב-תרבותיות ומגווניות אתנית-ערכית. אוכלוסיות של מהגרים ממדינות עולם שלישי או מדינות מתפתחות דורסים ורוכבים על גביי ההצלחה של מדינות המערב והופכים כל נחלה טובה ובריאה למוכת עוני, נחשלות, שנאה ומאבק על רקע אתני-תרבותי ואת החברה ה"מקורית" לכזו שעסוקה ברחמים עצמיים ואשמה מצפונית, על רקע סכסוכים גזעיים-אתניים היסטוריים שהסתיימו בצורה מבעיתה. בגלל מאורעות היסטוריים נולדה איזושהי חובה מוסרית לאפשר לאנשים ממדינות נחשלות להגיע למרחב המחייה של מדינות מתקדמות יותר, מתוך הנחה שכולנו בני האדם שווים ושכל הדעות וסגנונות החיים תקפים ולגיטימיים באותה המידה, ולכן יש לנהוג בסבלנות כלפיי בני אדם מכל גזע או קבוצה אתנית (הבדלים "חסרי משמעות", בני אדם הם "אזרחי העולם" ותו לא). היסטורית, מה שהוביל לזוועות מוסריות הייתה דווקא אותה אינטגרציה תרבותית או אתנית. הביטו רגע על ההיסטוריה ותראו סיפור בעל מוטיב ברור: בני אדם נוטים להיפרד אלו מאלה בצורה קלה מאוד וליצור קבוצות אקסקלוסיביות. במערב, ברוח החשיבה האנטי-תוצאתית, החליטו לפתור את זה ע"י עוד אינטגרציה תרבותית ואתנית. בדיוק בגלל החשיבה הקלוקלת הזו המערב ממשיך לסבול מההשלכות השליליות של ההחלטה האנטי-לוגית הזו: שתי קבוצות ייחודיות מבחינה תרבותית / אתנית, לא יכולות לחיות ולהתקיים באותו המקום, אלא אם אחת הקבוצות או שתיהן מתבוללות ובוחרות באלטרנטיבה המערבית – סגנון חיים צרכני, מודרניסטי, חלול, ללא שייכות ואפוף בניכור, או במילים אחרות: כניעה לתחלואה הקיומית, ובכך ביטול הרב-תרבותיות או המגווניות עצמה. אף אחד לא מרוויח מהמצב הרב-תרבותי, לא האוכלוסיה המקורית או "הרוב", לא המיעוטים ולא החלשים.

הבעיות הללו הן תוצר ישיר של הפלטפורמה הנאורה שהעולם המערבי אימץ ב1789. מעתה ואילך אציע חקירה עמוקה יותר לתוך המנגנונים והתופעות השונות שמובילים לאותן שלוש הבעיות.

***

כאשר החירות האינדיבידואלית הופכת לצורת החיים המועדפת של מרבית האוכלוסיה במדינה הנאורה, נוצרה חברת-אספסוף בינונית ומנוונת הפועלת לפי עקרון אל-הכרתי אבסורדי "אחדות למען אנוכיות", במובן המנוכר של שתי המילים. התנהגויות פסולות ובזויות או דעות ופעולות, כמו גם סגנונות חיים ובחירות קיומיות הפכו חסינות לביקורת מפאת שני עקרונות היסוד של העולם המודרני והיעדר סטנדרטיים או בסיס אובייקטיבי כלשהו לבחינת מעשים (חילוניות). האידאליזם הנאור אינו מותיר בחינה שכזו, משום שכל סטנדרט שמצוי מעל להחלטות אינדיבידואליות ומתבסס על הבנת תבניות וסיבתיות במציאות, תוך כדי אדפטציה יעילה ונכונה אליה, מהווה פגיעה ישירה בבסיס האידאליסטי של העולם הליברלי. המחיר של הבחירה האידיאליסטית הזו הוא כבד: החברה הפכה לגוף אנרכיסטי שאינו יכול לטפל בעצמו ולהתמודד עם בעיות, מהחשש שמא אדם אחד (שהינו שווה לאדם אחר) עלול להיפגע מכך. לפי ה"סטנדרט" המודרני, פגיעה באדם אחד היא כביכול פגיעה בכולם.

הבעיה הכלכלית-פוליטית כמו גם בעית הרב-תרבותיות הן שתי תופעות אותן ניתן לאגד תחת מונח יחיד, המתאר תופעה הרסנית, לה השפעה מחזורית ומתגברת על הדגרדציה התרבותית ובניוון הציוויליזציוני במערב והפיכתה לדיר חזירים. את אותה התופעה אני נוהג לכנות התסחיף הפלבאי.
"פלבאים" הם 85% מהאנשים המרכיבים כל חברה בציוויליזציה המערבית. "פלבאים" הם אנשים שאינם מסוגלים לקחת אחריות או להבין את השלכות מעשיהם ולהתנהל בצורה שקולה ורציונלית, היקפית וארוכת-טווח, מסודרת ומאורגנת (ככל שניתן). כמו כן, הם מתקשים לדחות סיפוקים מיידים. התסחיף הוא מצב בו אותם "פלבאים" הם אלו שקובעים את צביונה של החברה. משנתנה להם האפשרות להתעצב לפי ראות עיניהם ולבחור את 'משעולם' הקיומי והאפשרות לבחור את נציגיהם או שליחיהם, ה"פלבאים" זוכים לקבוע את צביונה של החברה. התסחיף הוא תופעה "דמוגרפית", פוליטית (פופוליזם דמוקרטי) אך יותר מכך הוא מופע אינפורמטיבי-תרבותי. סחף של מידע ופעילויות אנושיות בעלות אתוס עממי, אם אלו דעות, אינטרסים, מנהגים, עמדות ורגשות של אנשים או קבוצות בעלי העדפות טבעיות בעלות ערך פרגמטי ותועלתי בינוני (פלבאים, או ה"עם") המקדשות את המכנה המשותף הנמוך ביותר, הופכים לסממן מובהק של כל חוציה ובאיה של התרבות המודרנית (לבד מכמה מקרים בודדים). זו תופעה גלובלית. הערכים ההמוניים כלל וכלל לא קשורים לתכונות חיוביות כמו אינטליגנציה, כוח או הישגיות, הם מצויים במפלס שונה לגמריי בה צרכנות בנאלית ("לחם ושעשועים"), גיבורי תרבות א-תרבותיים, אנטי-אינטלקטואליות, ציניות ואנוכיות ו"סובלנות" כלפיי אנשים אחרים, או במילים אחרות "סובלנות" כלפיי אותו מכנה משותף נמוך ביותר הם "ערכי הליבה". התסחיף הפלבאי בולע כל נחלה טובה בחברה מלמטה גם בזכות התמיכה, האשרור וההכרה ב"צורות החיים" ההמוניות (פלורליזם) כלגיטימיות ותקפות "מוסרית" רק משום שזו בחירה "אנושית" (בני אדם "שווים" ברמה המוסרית). התסחיף מתאפשר (וגם מונצח) בזכות סובלנות כלפיי אותן דרכי התנהלות והזרמה מאסיבית של משאבים או חלוקת סובסידיות [1][2][3] לאוכלוסיות חלשות או בינוניות (כמו, רוב האנשים במעמד הביניים וכמעט כל האנשים במעמדות נמוכים) והתמקדות באוטונומיה הפונקציונלית של בני האדם. הגישה והיכולת של אותן אוכלוסיות בינוניות או נחשלות לכלל השירותים של העולם המודרני, גרמה להדרדרות תהומית כמעט בכל תחום. זה מתבטא היטב בתרבותה השטחית והפלסטית (תרבות ללא סטנדרטים) של רוב החברה, כמו גם במלחמת המעמדות הדמוגרפית, שמתנקזת לכדי משברים כלכליים התוקפים את החברה בהישנות הרסנית, על בסיס הנסיון למזער פערי גישה, זכות והנאה שחסומים בפני אנשים מסיבות סוציו-אקונומיות.

הבנה של עקרונות העולם המודרניות וסקירה של התופעות והמגמות המתוארות למעלה, מעלים את האפשרות שהחברה המודרנית לא תפתור את בעיותיה הכלכליות או התרבותיות ע"י עוד ליברליזם (דהיינו השוואת מעמדות דרך סובסידיות לפלבאים, דמוקרטיזציה, רב-תרבותיות). אכן, הבעיות שהעולם המודרני מנסה להיאבק בהן – מחריפות יותר ויותר, כאשר התחום היחיד שבו עדיין יש הצלחה לעולם המערבי הוא זה הטכנולוגי (יוסבר מדוע בהמשך). פנייה לאותם העקרונות לא תעזור למערב להתגבר על תחלואותיו, היא רק תעצים את החולי ותחריף את הניוון. רעיונות וגישות שכאלה נתנו פתרון חלקי בלבד וקצר-טווח, שברבות הזמן התברר שגרמה להחרפה באנוכיות, חמדנות, חוסר שיתופיות, איוולות, דגרדציה תרבותית והרחיב תופעות כמו עוני, פערים גישה ומשום כך – גם לאלימות גוברת ומקרי פשיעה רבים יותר. כל אלה יכולים להימנע, אך הם דורשים הבנה, הפנמה וביצוע של סיבוב פרסה פילוסופי-פסיכולוגי והערכה מחדש של הנראטיב המיינסטרימי-מודרני, או של כל נראטיב שחג והולל את ערכי השיוויון והחירות הפרטית.

תחילה, יש להבין: מעמדות או הבדלים מהותיים בחברה, הגורמים לקרעים ובעיות סוציולוגיות-אקונומיות ותרבותיות,  הן מניפסטציה (הסתברותית) של יכולות וכשרונות ובאופן כללי- של התכונות המוטמעות באדם באופן טבעי. אמנם נדמה שזה לא נכון, אך "פלבאיות" היא עניין מעמדי-טבעי, שנבנה ונוצר מחדש בכל חברה ציוויליזציונית / מורכבת, שלא יחלוף עם שיפור ברמות החיים והתנאים של בני אדם. למעשה, כשאלה יעלו – תחלואות ובעיות גדולות יותר וחמורות יותר (יוזכרו בהמשך) – יתגאו למול עיני הזכוכית של ה"רובוט" המודרני. לפני כן, יש להפנים: בני האדם אינם שווים ויש ביניהם הבדלים מהותיים בתכונות חשובות הנחוצות לחברה כגוף שלם ולהצלחת הפרט, תכונות שמתבטאות בהתנהגות וככאלה – נושאות מטען תוצאתי ישיר, גם ברמה הפרטית וגם ברמה הכוללנית-חברתית. אכן, החיים הפרטיים של בני אדם לא מנותקים מהחיים הציבוריים ולהחלטות ובחירות אישיות, יש השפעה על דברים אחרים החיצוניים ל"אני". אמירות שכאלה יגרמו לרבים לשפשף את עיניהם. "תורת גזע" , "דיקטטורה", "שוביניזם", "חוסר רגישות", "צרות אופקים" ו"אטימות" – הן חלק קטן מז'רגון רחב של כינוי גנאי דלוחים, שלא פונים לגופה של טענה ויועלו בשצף של קטנוניות ומותחן נפשי. התגובות הללו מובנות ואוטומטיות בעידן כמו שלנו, שכן טענות "שוביניסטיות" הן טאבו חברתי ונוגדות את אנינות ה"תקינות הפוליטית" של האדם המודרני, שלמד לשנן בעל-פה את מיתוסים מודרניים שקבעו שאם אדם "ישקיע" ויעבוד קשה ומאידך יקבל חינוך טוב וסובסידיות שונות מהחברה או מהממשל – יוכל הוא להיות גאון מחשבים, אמן חשוב, הוגה מהפכני או מנהיג אנליטי או אפילו – להתפרנס בכבוד. המציאות הרבה יותר מורכבת, מייאשת ומכוערת ורק בצורה של מטא-אנליזה, תחשיבים פסיכולוגיים ו"רגישות" כלפיי מצבם של אחרים יודחו לרגע, במטרה לנסות לבחון שוב את המשעול בו פוסע העולם המודרני, החל מהמהפכה הצרפתית ועידן האורות. בסופו של דבר, ה"שיוויון" וה"אוטונומיה לפרט" הם רק היסחי דעת המודרניים שיצאו מכלל שליטה (באופן בלתי נמנע, מה שלמעשה כבר הובהר והוסבר ע"י אפלטון ואריסטו), הנחות לא מבוססות ולא מבוקרות שכאלה, ברגע שהן מנותקות מהמציאות בה הן אמורות לעבוד, תכשלנה. אם בעבר הייתה איזושהי "סיבה" להאמין ב'נכונות' האוניברסלית והאבסולוטית של שתי העקרונות המודרניים, היום לא רק שיש כאלה שמודנים שאלה הנחות דמיוניות ופיקטיביות – אלא שבזמן הזה, הן עומדות בפני מבחן המציאות עצמו, שכן בימינו המדע המודרני עורם ראיות אמפיריות "מסוכנות"  שמאששות את חוסר השיוויון בין בני אדם ומוסיפות מימד של "תורשתיוּת" ודטרמיניזם גנטי:

 Personality decided at birth, NZH

Personality types are linked with structural differences in the brain – which could explain why one child grows up to be impulsive and outgoing while another becomes diligent and introspective.

Anatomical differences between the brains of 85 people have been measured and linked with the four main categories of personality types as defined by psychiatrists using a clinically recognised system of character evaluation.

The researchers said the brain differences are structural and can be measured as variations in the size of specific regions of the brain that appear to be linked with each of the four personality types.

2: Direct Link Between Hereditary Personality Trait And Brain's Endorphine System

Researchers using positron emission tomography (PET) have validated a long-held theory that individual personality traits-particularly reward dependency-are connected to brain chemistry, a finding that has implications for better understanding and treating substance abuse and other addictive behaviors.

3:  Genetics and Personality Disorders

The three authors of the Dimensional Assessment of Personality Pathology (Livesley, Jackson, and Schroeder) joined forces with Jang in 1993 to study whether 18 of the personality dimensions were heritable. They found that 40 to 60% of the recurrence of certain personality traits across generations can be explained by heredity: anxiousness, callousness, cognitive distortion, compulsivity, identity problems, oppositionality, rejection, restricted expression, social avoidance, stimulus seeking, and suspiciousness. Each and every one of these qualities is associated with a personality disorder. In a roundabout way,therefore, this study supports the hypothesis that personality disorders are hereditary.

במילים אחרות, החיווט הגנטי שלנו, מגדיר במידה רבה או מעטה (במקרים רבים) – את התנהגותנו. ראוי וחשוב לציין במקום הזה שתחום הגנטיקה ההתנהגותית הוא עדיין מדע בעריסה. ללא ספק. התחום עדיין נדרש למחקרים רבים ואישושים אמפיריים נוספים, כמו גם הבנה טובה יותר של המוח האנושי, על בסיס תאוריות ממחושבות ומכניסטיות, שאמורות לצלול עמוק לתוך הטבע והגנים של האנוש, כדי לקבוע באופן וודאי (במונחים מדעיים) כיצד כל הגנים האלה, שהתפתחו במהלך מיליוני שנות האבולוציה, משחקים תפקיד בקיבוע ועיצוב אישיותו. אף על פי כן, הבסיס האמפירי הקיים בהחלט מסמן מגמה מאוד ברורה: לגנטיקה יש חלק בעיצוב הווית האדם, דווקא היכן שנדמה שרק התרבות, החינוך או הנסיבות וההיסטורית חישלו אותה. נוסף על האישושים האמפיריים הללו בתחום הקשר בין מבנה המוח, האישיות והגנטיקה – ישנה תכונה אחרת בבני אדם, מדידה יותר ומבודדת, שהוכח פעם אחר פעם, באופן מאוד משכנע (ואף קונצנזואלי היום) שהיא נתונה לפרדיספוזיציה גנטית. מדובר על האינטליגנציה האנושית:

1: The Inheritance of Inequality

This is the genetic inheritance of cognitive skill. The similarity of parents’ and offspring’s scores on cognitive tests is well documented. Correlations of IQ between parents and offspring range from 0.42 to
0.72, where the higher figure refers to measures of average parental vs. average offspring IQ (Bouchard and McGue 1981, Plomin, DeFries, McClearn and McGuffin 2000).

2: The handbook of neuropsychiatric biomarkers

By decomposing the variance in IQ measures by structural equation modeling into genetic shared and non-shared environmental components, they confirmed and extended their previous finding showing that verbal and performance IQ are highly heritable, 85% and 65%, respectively. (עמוד 158)

ישנם אנשים, כמובן, שיצאו נגד הרעיון שאינטליגנציה קיימת, שאפשר למדוד אותה ע"י כלים מהימנים ואו שהיא חשובה. אחרים יטענו שאינטליגנציה היא הבנייה חברתית מערבית ושמבחני IQ נושאים 'נטאיות-תרבותית' שמונעת מקבוצות מסויימות מלהצליח בהם. אלה הן טענות שמדענים מתוך הקונצנזוס המדעי ומומחים  לפסיכולוגיה קוגנטיבית ומבחנים פסיכומטריים, בדרך כלל ידחו. אינטליגנציה קיימת, אפשר להגדיר אותה ומבחני IQ הם תקינים ומהימנים מאוד בהיבט הטכני, הם בוחנים ובודקים ישירות את מה שמכונה g-factor ע"י שאלות המכילות מטען "תבוני" (g-loaded). במאמר מקיף שהתפרסם בניו-יורק טיימס, פירסמה הפסיכולוגית לינדה גוטפרדסן את העמדה של הזרם המרכזי במדעי ההתנהגות והפסיכולוגיה, כתגובה לתהיות ולתואנות בגנות חוקרים ומדענים שהעזו לחצות את גבול התקינות הפוליטית:

1. Intelligence is a very general mental capability that, among other things, involves the ability to reason, plan, solve problems, think abstractly, comprehend complex ideas, learn quickly and learn from experience. It is not merely book learning, a narrow academic skill, or test-taking smarts. Rather, it reflects a broader and deeper capability forcomprehending our surroundings-“catchingon,” “ making sense” of things, or “figuring out” what to do.

2. Intelligence, so defined, can be measured, and intelligence tests measure it well. They are among the most accurate (in technical terms, reliable and valid) of all psychological tests and assessments. They do not measure creativity, character, personality, or other important differences among individuals, nor are they intended to.

3. While there are different types of intelligence tests, they all measure the same intelligence.
Some use words or numbers and require specific cultural knowledge (like vocabulary). Other do not, and instead use shapes or designs and require knowledge of only simple, universal concepts (many/few, open/closed, up/down).

אינטליגנציה התפתחה אצל המין האנושי בעת שזה החליף את החוסן הפיזי שאפיין את מיני הקופים, קרוביו הביולוגיים, בחוסן מנטלי. התהליך האיטי הזה החל (כנראה) שאחד מאבותיו הקדמונים של ההומו ספיאנס "ירד מהעץ" ועבר לתנועה ביפדלית בסוואנה האפריקאית ונאלץ להסתגל לחיים על הקרקע ולא על צמרות העצים. תכונה כמו אינטליגנציה עזרה לבני אדם לצוד חיות גדולות יותר, לפתח אסטרטגיות וטקטיקות צייד שישיגו להם מקורות מזון עשירי חלבונים (שהיו הכרחיים להתפתחות וגדילת המוח), לפתח שפה מורכבת יותר ודרכי תקשורת טובות יותר שעזרו להם לצוד ביעילות, ליצור אינטקרציות חברתיות כדרך לשיתוף פעולה בעודם מנסים לצלוח את מכמורות המציאות האבולוציונית – בעודם נכנסים למה שפסיכולוגים אבולוציוניים נוהגים לכנות "הנישה הקוגנטיבית". במהלך המסע ההישרדותי של המין האנושי התכונה הזו לא רק שסייעה לאדם לשרוד, אלא גם לשגשג ואף להכפיף (במידת מה) את הטבע ולעצב את סביבתו בהתאם לצרכיו. העובדה הפשוטה הזו הופכת את התבונה של בני האדם לייחודית, משום שיש לתכונה הזו איכויות פרגמטיות-פונקציונלית עילאיות, במיוחד עבור מין שתלוי במוחו יותר מאשר בגופו – וזה נכון במיוחד גם היום. במסגרת ציוויליזציונית ובחברה המודרנית המורכבת,  העליונות האיכותנית של האינטליגנציה מתבטאת במה שמניע וגורם לתסחיף הפלבאי להפוך להרסני יותר, דרך מלחמת המעמדות המודרנית – ובכך רוקם את חבלי התלייה של החברה המודרנית והופך את התלכיד החברתי לבעיה פוליטית-כלכלית.

בשנת 1996 הוציאו שני יוצאי הרווארד, צ'רלס מורי וריצ'רד הרנסטין, את הספר The Bell Curve. הספר הפך לרב-מכר והצית שיח תקשורתי ער, ליבה מחלוקות על רקע אגליטרי, אתני ומעמדי וזיכה את שני החוקרים במעמד של "כופרים" בקרב חוגים אינטלקטואלים מסויימים. שני החוקרים  הראו כי סטטיסטית, הפילוג הסוציו-אקונומי בחברה נתונה בעולם המערבי, קשור באופן ברור למנת המשכל של האוכלוסיה. סטטיסטית, אדם חכם יותר, יהיה במעמד גבוהה יותר וירוויח יותר כסף ואילו אדם חכם פחות, יהיה במעמדות הנמוכים יותר (מעמד ביניים "אמצעי", "נמוך" ו"עשירון תחתון"):

(ויקיפדיה)

מה שהיה שערורייתי עוד יותר, הייתה הטענה והנחת העבודה שהופיעה בספר, כחלק אינטגרלי מהתזה שהציעו: הפוטנציאל הקוגנטיבי של האדם נקבע ע"י הגנטיקה. כמו כן, מנת המשכל נשארת קבועה וכמעט בלתי ניתנת לשינוי לאורך החיים. הטיעון הזה זיכה את שניהם בתואר "כופרים". תחשיבים והגיונות שכאלה גורמים לאנשים לשבות במוחם מחשבה מבעיתה; אם יש קורלציה בין תבונה ומעמד חברתי, מלחמת המעמדות מתחילה ברמה הגנטית. משום שישנו מרכיב דומיננטי ובלתי חשיל בעיצוב היכולת של בני אדם לקבל החלטות מאוזנות, שקולות ורציונליות יותר, ניתן לומר כי הדיאלקטיקה בין ה"פרולטריון" לבין ה"בורגנים" או בין מעמדות נמוכים וגבוהים יותר, לאורך ההיסטוריה וגם  בעידן בו קפיטליזם הוא הרעיון הכלכלי הדומיננטי, היא רקורסיבית ונצחית. לפיכך, הנראטיב המודרני שדואג לטפח תקוות בקרב אנשי המערב הינו שגוי לחלוטין או תקני באופן חלקי בלבד (לכל היותר) בכל הנוגע להרבה מאוד סוגיות מוסריות, חברתיות ותרבותיות. מדוע בדיוק?

הטיעון האפולגטי והנאור מדגיש כמה הגישה והיכולת לקבל חינוך טוב יותר ומעשיר היא שמגדרת בין המעמדות יחד עם הקפיטליזם (שהינו אי-שיוויוני מטבעו משום שהוא מתגמל את עומלי החברה באופן היררכי) יוצרים מציאות מכוערת ומצערת: לאדם ממעמד סוציו-אקונומי נחות יותר אין את האמצעים לכלכל ולחנך עצמו כמו אנשים אמידים יותר, לכן – לא יכול להתברג גבוהה יותר בסולם הסוציו-אקונומי, משום שאינו יכול להשיג עבודות יוקרתיות, מורכבות וחשובות יותר, בדרך כלל גם הרווחיות ביותר. נגזרים עליו חיים קשים יותר, מסובכים ואפופי ייאוש. לאור  הסיבתיות שמוצגת בנראטיב המערבי הנאור, מתעוררת שאלה מתבקשת: "איך מלכתחילה אדם מסויים השיג את עושרו?". התשובה המיידית, לפי הנראטיב האגליטרי-מערבי: "הוא השיג את עושרו בדרך לא הוגנת". הוא רימה, הונה וניצל אנשים אחרים משום שהשיווין הטבעי בין בני אדם (פוטנציאלית, תוצאתית, מוסרית, או כל מונח מעורפל אחר שאין לו תקדים היסטורי או מציאותי) עבד לרעתו. תשובות ותחשיבים שכאלה פוסלים את האפשרות שפקטורים אחרים קובעים את עושרו של אדם. בזכות המידע האמפירי ועבודות מחקר חלוציות, כמו זו של ריצ'רד מורי וצ'רלס הרנסטין, נכתב מחדש הרקע ההיסטורי של הדיאלקטיקה הסוציו-אקונומית הנצחית – ואולי הוא יצליח לבער את מדיניות הסוביסידיה האידיוקרטית שהחברה והממשל מנציחים. כחלק מהניסיון לסיים את מלחמת המעמדות הזו נוהגים להאשים את "עשירי החברה", בעלי הכוח והשררה, האליטות וה'חונטות' במגדלי השן בתחלואות החברה והאנושות. תופעות שליליות כמו בורות וטיפשות, עוני, שחיתות, חמדנות, עושק ודריסה של "זכויות האזרח", כמו גם פגיעה ברגשות של אנשים אחרים וביכולתם של השכבות התיכוניות והנמוכות לרומם עצמם ולתרום לכלכלה עצמה – מיוחסים לרוב לעשיריה ונפיליה של החברה. בין כל הטיעונים הללו, נעלמה העובדה הפשוטה שמי שהצליח להגיע לעמדות מפתח בחברה (אנשי אקדמיה בכירים, פרופסורים, אדריכלים, רופאים, רוב עורכי הדין, פיזיקאים ובאופן כללי – בעלי תואר שני ומעלה) ולעבודות הרווחיות והמשפיעות ביותר, כנראה עשה זאת בזכות יכולתו הקוגנטיבית הגולמית שהורישו לו אבותיו והברירה הטבעית.

כשאני מדבר על תסחיף פלבאי, אני מתכוון לנסיון להילחם במלחמת המעמדות ברוח השיוויון והחירות ובכך – התרסה ישירה נגד הבסיס לכל חברה וציוויליזציה מצליחה. ציוויליזציות מורכבות תמיד משכבה של חלוצים / מקימים, שמהווים אריסטוקרטיה טבעית. זו בדרך כלל קבוצה של אנשים מוכשרים, ממוקדים וחכמים יותר מאחרים, המסוגלים לבנות חברה מוצלחת ומשגשגת, משום שהם מסוגלים לתעדף נכון בין החלטות וגורמים שונים. כל הציוויליזציות התחילו בצורה הזו. כל הפיתוחים הטכנולוגיים ופריצות הדרך המדעיות התחילו בזכות אנשים חדי-אבחנה שהורישו את הידע הזה לדורות הבאים, עד שאנשים אחרים, חדי אבחנה לא פחות, הבינו את העקרון ושדרגו אותו. מנהיגי החברה ומוביליה החברתיים דאגו לארגן את החברה לפי היררכיה והתפתחה שיטה של התמחות והתמקצעות בעבודות מסויימות (כך נוצרו קבוצות של בעלי מלאכה, חלקאים וסוחרים) ורעיון מרכזי או אידאל קולקטיבי כלשהו שמאגד את כל החברה לכדי צורה אנטי-אינדיבידואלית וקהילתנית יותר. הדור השלישי של אותה החברה / ציוויליזציה נהנה מהעמל של שני הדורות הראשונים – וכעת כשהחברה או הציוויליזציה החלו לשגשג, המעמדות הנמוכים נהנים גם כן מהפירות ומרשת ההצלה ועודפי המזון והמשאבים של החברה ומשום כך, חלק גדול יותר מילדיהם מצליח לשרוד. בשלב הזה מתחיל השינוי. כשיותר אנשים מהמעמד הנמוך יותר שורדים, הם מהווים עול דמוגרפי וסכנה לסטטוס-קוו. למה? הם רוצים חלק מההון והעושר של אותה חברה / ציוויליזציה או לכל הפחות – מהיציבות היחסית שההיררכיה מעניקה לחברה. כשחלק מסויים מהאנשים היותר אמידים ומבוססים בחברה, מחליטים לצודד ב"פלבאים" ולהעניק גושפנא פילוסופית למאבק של המעמדות הנמוכים יותר בחברה (חקלאים, בעלי חנויות קטנות וכו'). אותם הוגים יוצרים רעיונות (פיקטיביים ומנותקים מהמציאות) כמו שיוויון בין כל בני האדם ואחווה גלובלית ויוצאים נגד המוסדות השמרניים הישנים. השלב הבא בתהליך הזה הוא מהפכה, בו ה"עם", הפחות משכיל או מיומן, כופה על ה'אריסטוקרטים' את הרצון להשתוות אליהם בהיבט הזכויות וההכרה באנושיותם ובקיומם (אתונה, רומא, המהפכה הצרפתית והמהפכה הרוסית הן דוגמאות טובות, ובמידה מסויימת גם "מהפכת א-תחריר" במצרים). מכאן והלאה – מתחיל התסחיף הפלבאי שתואר למעלה, הרס התרבות, הערכים והסדר – למען אנרכיה חברתית ואנוכיות, מאבק מעמדות כלכלי מחזורי ותמידי שמרעיל כל חלקה טובה בחברה ומפלג אותה עוד יותר ורדידות תרבותית בינונית וחסרת כל תועלת או שחק. ה"עם" מקדם ערכים, תפיסות ורצונות, כמו גם גיבורי תרבות ואנשים שמייצגים את הוויתו הבינונית או הנחותה יותר ואינו מסוגל ליטול החלטות או בחירות נכונות יותר ולדחות סיפוקים מיידים. משום שבכל מקום בעולם רוב האנשים הם אינם יוצאי דופן, מיוחדים או חכמים במיוחד, הפלבאיות הפכה לתופעה ויראלית וגלובלית והיא חבה את הצלחתה לאימפריאליזם הליברלי והדמוקרטי. בישראל, נהוג לבקר (בדרך כלל אנשים בעלי IQ גבוה מהממוצע בסטיית תקן אחת ~ 115 IQ הם אלו שמבקרים, ואלו שבדרך-כלל יש להם תחומי עניין יעילים יותר), את תרבות הריאלטי ואת שטחיות ורדידות-רוחו של העם, את מנהגי הנוער הקלוקלים, את חוסר האחריות, האדישות, הניכור והאנוכיות. את אותן ביקורות ניתן לשמוע במדינות מערביות אחרות, בין אם ארה"ב, צרפת או הולנד.

התסחיף הפלבאי מתעצם בזכות תופעה דמוגרפית אחרת: רב-תרבותיות. אנסה להבין את הנושא הזה, דרך בחינת עושרן של אומות העולם.

 

:קטגוריותUncategorized
  1. אין תגובות.
  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: