ראשי > Uncategorized > מסר חינוכי: דוהרים למנהרת אל-אור

מסר חינוכי: דוהרים למנהרת אל-אור

בשנת 1789 התחוללה מהפכה מוסרית שלובתה ע"י קליקה של צרפתים, סקוטים, אנגלים וגרמנים. אלה ערכו "דקונסטרוקציה" פילוסופית וממסדית לאורך 150 שנים. בשנה המדוברת, סדרי העולם המערבי התהפכו בעקבות פעילותה של אותה חזית נאורה נגד הטרור, הבלבול, הכפייה, חוסר הצדק והבורות בעולם:

[Enlightenment…] Mankind's final coming of age, the emancipation of the human consciousness from an immature state of ignorance and error.

– עמנואל קנט.

ה"חזית נאורה" המציאה סדרה של ציווים מוסריים פיקטיביים המבוססים על הנחות "יש מאין" ללא תימוכין אמפירי, פילוסופי או מדעי. למרות זאת, אלה הפכו לעקרונות החשובים ביותר של העולם המערבי אותם והשתרשו בתור "קבוע" תודעתי במוחם של מערביים רבים, המאמינים באדיקות מופלאה באותם הרעיונות – מבלי לפקפק בהן אף לא לרגע אחד, מבלי לבקר את עצם קיומם. הסיבה לכך היא החלום האנושי הישן להגיע למצב של אוטופיה או אידאימוניה (שגשוג אנושי \ אושר).  העקרונות הללו אמורים להוות קווים מנחים או אמצעים שדרכם נוכל להשיג את המטרה האולטימטיבית של כל אידאולוגיה ישועית: שלום ושגשוג אינסופי.

1. שיוויון: ג'ון לוק, אבי הליברליזם המודרני, היה אחד מהראשונים שניסחו את הבסיס המהותי לליברליזם: שיוויון בין כל בני האדם על בסיס ההכרה בהיותם יצורים רציונליים המודעים לעצמם ובעלי "רגש" ומודעות גם לסבלם של אחרים. אם מתרגמים זאת למונחים חברתיים: שיוויון בזכויות, פריווילגיות וגישות למוסדות, ארגונים ומדרוגים חברתיים שונים, חלוקה שווה של משאבים, מעמד זהה או כמעט זהה ו"כמות" שווה של כבוד והערכה בין כל פרטי החברה, תוך כדי הכרה בזכויות טבעיות של בני אדם מעצם היותם בני אדם. מתוך ההבנה שכל בני אדם הם שווים באופן טבעי (ה"חוק הטבעי") מגיע העקרון השני.

2. חירות: משום שכולנו שווים, לכולנו יש זכויות שוות שמשמעותן "פיזור נורמטיבי" של כוח בין כל פרטי החברה או לכל הפחות האמונה והנסיון לתת לכל אדם בחברה נאורה את האפשרות להחליט מהו סגנון החיים המועדף עליו, ולהיות חופשי מכפייה, שעבוד פיזי ומחשבתי וכורח המציאות.

יחד עם האמונה בעליונותה האידאולוגית של הדמוקרטיה, השילוב בין צורת השלטון הפופוליסטית הזו ושני העקרונות הנצחיים, הבלתי חשילים וחסיני הפקפוק של הליברליזם, התהווה הנראטיב הכי פופולרי בהיסטוריה האנושית אי פעם, הנראטיב הפלבאי. הנראטיב הזה מוצלח יותר מהנראטיב שמספקת הדת (ראיות לכך מצויות בכל העולם, וטמונות בעצם קיומה המתרחב של החילונות, של הומניזם חילוני ושל אתאיזם). הסיבה לכך היא השילוב הקדוש בין האמונה שבני האדם שווים, מה שמציב את הפרט במרכז העולם. המהלך התאורטי והפרקטי הזה מדגיש את חופש הבחירה והאוטונמיה של האדם הפרטי לבחור את סגנון החיים המועדף עליו. כמו כן, שני העקרונות הללו אינם תלויים בקיומו של אל או ציוויים מטאפיזיים או בקיומו של ממסד דתי  (שכובלים את האדם למערכת של תקנות ורגולציות תאולוגיות או תאוקרטיות, הדורשות ממנו לנהל סגנון חיים מסויים מאוד ולזבוח לאל יחיד, צלמים או פרות קדושות) הופכים את החיים האנושיים לביטוי של רלטיביזם "טבעי" וסובייקטיביזם טהור שנובע מעצם העובדה שכל מה שבני אדם יעשו הוא לגיטימי, תקף (ואי אפשר לבקרו) וראוי להכרה פורמלית ובלתי פורמלית, כל עוד אינו מפר את עקרון ההיזק החקוק בתורה הליברלית.

יחד עם הנראטיב הזה, הסוס המערבי העיוור דוהר בערבות הקדמה לעבר הריק האפלולי שמשאירה ההיסטוריה, אחרי שמעצמות דוהרות מתרסקות. המסע של המערב למצב של איזון מושלם וקריפטו-אוטופי (שאותו מנסים לטשטש בדרכים שונות, במנעדים שונים ובערפולים סמנטיים משונים) לא הסתיים רק כששני העקרונות הללו הפכו דומיננטיים במערב. משהו השתבש בדרך. לאורך השנים הבחינו אנשים הגות, פוליטיקאים, אקדמאים ופילוסופים כי למרות השיוויון והחופש שהוענק לבני אדם במסגרת דמוקרטית – הם עדיין אינם היצורים הרציונליים, השקולים והאחראיים שציפו מהם להיות. וינסטון צ'רצ'יל הביע זאת כך:

The best argument against democracy is a five-minute conversation with the average voter.

בהרצאה שנערכה 1938, קארל גאנר מיירדל, סוציולוג, פוליטיקאי וכלכלן זוכה פרס נובל משוודיה, שעסק רבות בנושא ה"איכות הדמוגרפית" במדינות דמוקרטיות, גרס כי הפקטור הדמוגרפי  במדינות דמוקרטיות הוא זה שיקבע את מסלולן והצלחתן:

No other factor – not even that of peace or war – is so tremendously fatal for the destinies of democracies as the factor of population. Democracy, not only as a political form, but with all its content of civic ideals and human life, must either solve this problem or perish.

כדי לקדם את טיובה של האוכלוסיה, רוב המודרניסטיים ובני המערב, במיוחד אינטלקטואלים ואנשי אקדמיה, כמו גם אנשי תקשורת רבים ופוליטיקאים מחוספסים, יטענו שאת הבעיה הדמוגרפית ניתן לפתור בעזרת חינוך ליברלי. החינוך הפורמלי, המבוסס על עקרונות הליברליזם (שיוויון ואוטונומיה) כמו גם על האמונה המיסטית של הומניסטים חילוניים במדע ובספקנות אנליטית, אמור להקנות לתלמידים (שיהפכו אחר כך לאזרחים) יכולות מרשימות. מה שצריך להנחיל בתלמידים היא חשיבה ביקורתית. לדעת לקרוא ספרים, להעשיר את אוצר המילים או לבצע תרגולים מתמטיים זה לא מספיק. אם התלמיד אינו מבין את הלוגיקה או הרעיון מאחורי סיפור או רעיון – שקול הוא לחיית מחמד החוזרת אחר הכתבת האדם. למשל, אם אינו מבין את הלוגיקה המתמטית, הרי שהוא אף פעם לא יצליח כיצד לפתור משוואות מסובכות הדורשות לא רק ידע – אלא גם "הצלבה" של פיסות מידע במרחב מופשט אי שם במוח האנושי – ואם אינו יכול "להתקדם" למורכבות הזו, סיכוייו הסטטיסטיים להיות חלק מאמידי ומבוססי החברה – פוחתים משמעותית. אם כן, מה הם שני העקרונות מאחורי החינוך המודרני?

1. חינוך לחשיבה ביקורתית, יצירתית ו-עצמאית "לא להיות זומבי", "לא להיות חלק מהעדר" ולהימנע ממצבים לא בריאים. ההיבט הזה בחינוך המודרני הוא האמצעי המושלם לטיפול ב"פקטור האוכלוסיה" הבעייתי שדמוקרטיות, לאורך כל ההיסטוריה, נאלצו להתמודד עימו. חינוך יוציא אנשים ממעגל העוני בכך שהוא יאפשר להם לרכוש השכלה גבוהה ובכך להרוויח יותר כסף, ילמד אנשים לנצל הזדמנויות שניתנו להם בחייהם, יגרום להם לחשוב בצורה רציונליות יותר בעת שהם נדרשים ליטול החלטות ויהפוך אותם ל"סוכני הגיון" ביקורתיים יותר ופיקחים שמסוגלים לאתר היכן טמון מקור הבעיה, המשגה והויכוח בכל דיון או עניין, ילמדו להרכיב "סטזיס" מדוקדק וליישב או לפתור את אותו עניין בדרך מתורבתת, תוך כדי שהם שומרים על ייחודיותם האינדיבידואלית ואינם פועים ככבשים בקניון אחר טרנדים חברתיים רדודים ואנטי-אינטלקטואלים, מתירנות חריגה או הערצה לכוכבנים בזויים. חינוך והשכלה יהפוך כל אדם המוני ונקל-מחשבה לאחד שבאמת יכול לתרום לצמיחה הכלכלית, המדעית והטכנולוגית של החברה. יתרה מזאת, השכלה יכולה לרומם קבוצות אתניות נחשלות שנדחקו לשולי החברה ונאלצות לפנות לעבריינות והתמכרויות מסוכנות לחומרים רעילים, כמו גם למצבים בלתי רצויים כמו גירוש ילדים מהבית בעודם ילדים, הריון לא מתוכנן וכו'. מדובר כאן על אוכלוסיות כמו אתיופים, פליטים שחורים (סודנים, אריתראים) או (חלק נרחב מה-) יהודי עדות המזרח בישראל; היספנים, שחורים, ילידי-אמריקה ומוסלמים באמריקה או ערבים / מוסלמים ושחורים באירופה. כמו כן, המטרה הנכספת האחרונה של החינוך הליברלי המודרני היא ללמד אנשים שהאבולוציה נכונה ושהשיטה המדעית היא גישה אבסולוטית שאמורה לפתור את כל הבעיות של בני האדם.

2. יחד עם הטפה בלתי פוסקת למשמעת עצמית (הן מצד התלמידים והן מצד המחנכים), נוהגים ללהג ולזמר הפדגוגים, החינוך הפורמלי הליברלי יוביל גם לתוצאות רצויות יותר מבחינה מוסרית וערכית בחברה, או במילים אחרות – המטרה השנייה של החינוך המודרני היא לגדל אזרחים ליברל-דמוקרטיים טובים (זה לכשעצמו מעשה יהיר ופרדוקסלי אם לוקחים בחשבון את העובדה שהמטרה הראשונה, חינוך לביקורתיות, אנליטיות וייחודיות – משמעו להיות נאמן לכלים רציונליים – ואי לכך, ישנה האפשרות שהמתחנך אמור לבקר, באופן יסודי, גם ערכים ליברליים או דמוקרטיים – ואחרת, הוא אינו אלא כבשה אחת בעדר!). אנשים מחונכים יותר ומושכלים יותר נוטים לפשוע פחות, במיוחד בכל מה שקשור לעבירות אלימות חמורות במיוחד. חינוך שכזה אמור להבהיר למה התנהגות אלימה "מכרסמת את יסוד הדמוקרטיה". הוא ילמד אזרחים להיות קשובים יותר ורגישים יותר לצרכים של אנשים אחרים, מתוך ההבנה שזה לא רק ביטוי של סנטימנטליות אלא גם ביטוי מובהק של רציונליות (הרי, התחשבות במצבם של החלושים תוציא עוד אנשים ממעגל העוני, האלימות והנחשלות ויהפוך גם אותם לסוכני הגיון רציונליים או לפחות למשהו שמזכיר בן תרבות).

למרבה צערם של רבים וטובים בעולם המודרני, הבעיות בתחום החינוך הליברל-דמוקרטי ובכלל בליברליזם, היא יסודית מכדי שהחזון האודאימוני והאוטופי שהדמוקרטיות המודרניות מנסות להחל על החברה יוכל באמת להתקיים. כדי שהחזון הזה יראה נכון, לכל הפחות, עליו לדחות חלק מסויים מהמדע המודרני, בעיקר החלק שנוגע לביולוגיה והאבולוציה האנושית והנגזרות הרעיוניות של התחומים הללו בכל הנוגע לסוגיות מגדר, גזע, פילוג ואי-שיוויון.
בעת שמתעלמים מה"קבוע הדטרמיניסטי", מתחילה שרשרת של תחשיבים אבסורדיים שבסופה מתקבלת המסקנה האל-הכרתית שכל אידיוט או אדם נחשל יכול להיתמר לגאונות או שכל אחד יכול להתפרנס ו"לחיות בכבוד" וברווחה, אם רק יכפיפו אותו  לקלישאה שהוא צריך "להשקיע יותר" בלימודים ואם המדינה והחברה תנתבנה את מירב כספיה ומשאביה לטובת חינוכו של הפרט, מה שמוביל בסופו של דבר למדיניות בזבזנית ומיותרת מבחינה פרגמטית:

Achievement disparities among racial and ethnic groups persist in the American education system. Asian and white students consistently perform better on standardized tests than Hispanic and black students. While many commentators blame the achievement gap on alleged disparities in school funding, this Heritage Foundation paper demonstrates that public education spending per pupil is broadly similar across racial and ethnic groups. To the extent that funding differences exist at all, they tend to slightly favor lower-performing groups, especially blacks. Since unequal funding for minority students is largely a myth, it cannot be a valid explanation for racial and ethnic differences in school achievement, and there is little evidence that increasing public spending will close the gaps.

Heritage.org, More Public School Funding Does Not Close Racial Achievement Gap

מדוע אפרו-אמריקאים אינם מצליחים כמו מזרח אסיאתים או לבנים, גם לאחר שקיבלו אמנסיפציה מוחלטת כבר בשנות ה-60 של המאה הקודמת? עבור האידיוט המצוי, השתדלן הסמוק מבושה והאדם ההמוני ישנה רק תשובה אחת: "בגלל שיש קיפוח ואפלייה, חוסר שיוויון ואי צדק חברתי שמונע מהם להיות משכילים כמו השאר!". הטיעון הזה אמור להיות נכון לגביי כל מקרה של נחשלות בימינו.

האשלייה המודרנית החביבה על רוב המערביים היא שכולנו נולדים "שווי-יכולת", אך כולנו מאבדים או לא ממצים את הפוטנציאל שלנו בהתאם לנסיבות חיינו. למשל, אם לא נולדת להורים אמידים יותר או שאתה סובל מאיזשהו "חסרון" נסיבתי אחר (שיוך לקבוצה מקופחת לדוגמא) סביר להניח שלא תוכל להיות חכם ולפיכך מצליחן, עשיר, מלומד ואציל נפש. נתונים מודרניים שחוקרים מתחום הפסיכולוגיה הקוגנטיבית גירדו בפדנטיות מגלים שהמציאות היא שונה:

A 60-page review of the scientific evidence, some based on state-of-the-art magnetic resonance imaging (MRI) of brain size, has concluded that race differences in average IQ are largely genetic.

"Race differences show up by 3 years of age, even after matching on maternal education and other variables," said Rushton. "Therefore they cannot be due to poor education since this has not yet begun to exert an effect. That's why Jensen and I looked at the genetic hypothesis in detail. We examined 10 categories of evidence."

News-Medical

הנתונים הללו לא מוגבלים רק לסוגיות בין-גזעיות. כל בני האדם מושפעים (במידה רבה או קטנה, תלוי במה מדובר) מהגנטיקה – שקובעת אילו יכולות ותכונות אישיות יהיו לנו, או במילים אחרות: בני אדם אינם שווים מרגע היוולדם. במערב הנאור אנו נוהגים לדחות את הנתונים הקריטיים הללו, מתוך אמונה אידיאליסטית בשיוויון או אולי מתוקפה של העמדת פנים ששיוויון קיים או שהוא יכול להתקיים.

מופע הלהטוטים הפסיכו-פילוסופי הזה מסתיים ברגע שמכירים בעובדה שפריסיזפוציה גנטית באינטליגנציה וגם בתכונות אופי מסויימות היא שקובעת אם אדם יהיה למצליחן בהיבטים אינטלקטואליים או אם קבוצה מסויימת תהיה לעדיפה על אחרת בתחומים מסויימים. זוהי  "תקרת זכוכית" הטבעית, שחותרת תחת הנראטיב הפלבאי והיא חשובה מאין כמוה אם ברצוננו להבין היכן בדיוק, כיצד ועד כמה חינוך לביקורתיות ואנליטיות הוא מוגבל. הראיות לכך מגיעות הפעם מתחום מדעי המוח:

We visualized the anatomical profile of correlations between white matter integrity and full-scale, verbal, and performance intelligence quotients (FIQ, VIQ, and PIQ). White matter integrity (FA) was under strong genetic control and was highly heritable in bilateral frontal (a2 = 0.55, p = 0.04, left; a2 = 0.74, p = 0.006, right), bilateral parietal (a2 = 0.85, p < 0.001, left; a2 = 0.84, p < 0.001, right), and left occipital (a2 = 0.76, p = 0.003) lobes, and was correlated with FIQ and PIQ in the cingulum, optic radiations, superior fronto-occipital fasciculus, internal capsule, callosal isthmus, and the corona radiata (p = 0.04 for FIQ and p = 0.01 for PIQ, corrected for multiple comparisons).

The Journal of Neuroscience

לצורך המחשת הנתונים:

התגלית המעניינת מהמחקר הזה היא שהאונה הקודקודית (Parietal Lobe), האחראית לעיבוד נתוני מרחביים וחזותיים, קובעת עד כמה מדוייק נוכל "לסדר" את הקלט באופן הגיוני או להבין עקרונות אבסטרקטיים כמו לוגיקה או מתמטיקה, היא מקום היוולדם של אדריכלים, מתמטיקאים, מהנדסים, מדענים ואמנים מתחומים מסויימים. החומר הלבן המצוי בה  נתון לפרדיספוזיציה גנטית הנאמדת בכ-85%. נוסף על כך, גם האונה הקדמית, האמונה על היכולת לתכנן ולדחות סיפוקים, הינה תורשתית בכ-65%. אם לסכם את שני הנתונים הללו: האיזור האמונים על "כישורי הליבה" של תחומי הידע, העיסוקים והמקצועות המורכבים ביותר – שדורשים ביקורתיות, אנליטיות וגמישות מחשבתית ובדרך כלל מסתכמים במושג "אינטליגנציה" הינו תורשתי מאוד. כמו כן,   דחיית סיפוקים ושליטה עצמית (היכולת שמשלימה את האינטליגנציה בדרך להצלחה), גם היא נקבעת במידה רבה ע"י הגנטיקה.

במשך שנים לימדנו אותנו ששיוויון והוגנות הם עקרונות חשובים מאין כמותם ושניתן להשיגם אם רק נפעל בכיוון חינוכי, זאת אומרת – נתעלם או נדחה את האפשרות שבני אדם אינם שווים ושהיררכיות אנושיות המתבטאות במלחמת המעמדות, מצב סוציו-אקונומי והצלחה אקדמאית, הן תוצאה של רשעות או חוסר מזל בלבד. בכך, היינו משועבדים למנגנון משומן של שטיפה מוחית מצידה של משטרת התקינות הפוליטית והרודנות של העולם הליברלי ו"האגף השמאלי" שלו – שמטיף לנאורות וקדמה אינטלקטואלית, ניכס את המדע לעצמו בתור חלופה לדת ולאמונות השמרניות ששלטו בעבר (אשר פתאום מתבהרות כמבוססות אמפירית ולוגית) – אך דוחה, בלא כל בושה או מצפוניות, חלקים מסויימים מדע המודרני במטרה לצבור כוח, לרמוס ולשרת אינטרסיים אוטופיים חסרי כל שורש במציאות וגורמים לבזבוז נוראי של משאבים, כספים ובעיקר לחרטה, רגשות אשם ומחוייבות למטרות מוגבלות ביותר. חינוך בגרסתו המודרנית, בתור מטרה בפני עצמו ואמצעי למטרה גדולה יותר, גם הוא כלול ב"סל האשליות" המערבי – והוא מהווה את ה"חזית" שחותרת נגד המציאות הפיזית, שהפכה לטאבו נוראי משום שהיא מפחידה, מבעיתה ופוגענית כלפיי חלק (גדול) מבני האדם.

למרות שזה טאבו, האמת חייבת להיאמר: החינוך המודרני לא יעלים ויסיים את מלחמת המעמדות, את הפערים בין קבוצות אתניות וגזעים. הוא לא יהפוך את החברה האנושית לטובה יותר, חזקה יותר ומשגשגת וזה לא רק משום שהגנטיקה משחקת פה תפקיד מכריע. היסטורית, השרשרת הסיבתית הזו היא שגויה מאין משום חינוך עשיר ועמוק יותר, שדורש משאבים והשקעה עצומה – הוא בחלקו הגדול תוצר של חוסן קוגנטיבי הגלום בקבוצה מצומצמת של בני אדם שסוחבים על גבם את החברה כולה. רק בהמשך, כאשר אלה הביאו את החברה הנתונה למצב של יציבות והתפתחות תרבותית, החינוך הופך לנחלת הכלל, אבל בדרך מוזרה והרסנית: החינוך מגביר את מודעותם של אנשים לזכויותיהם ואת האמונה שלהם בחינוך ככלי שיכול לרומם אותם או את צאצאיהם משכבה חברתית אחת לאחרת. עכשיו שהם "מחונכים" ומשכילים יותר, מודעים יותר לחירותם ועצמאותם – ההמונים הופכים את החינוך לדרישה, ובכך החינוך נהיה לעול. כאשר ההמונים דורשים שאת רדידותם, ממוצעותם וטיפשותם, עתיד צאצאיהם או את חסרונותיהם של אחרים – יתקנו ה"רגולטורים", מערכת החינוך ובתי הספר בניסיות פדגוגיות מופלאה הם כובלים את החברה כולה למעגל זדוני של בזבזנות משאבית, ניכור, מרמור, זלזול ואשלייה. כאשר המדינה מחייבת חינוך חובה, כל שנוצר ברוב בתי הספר הממלכתיים הוא ערב רב של תלמידים המגיעים מרקע סוציו-אקונומי (ומשום כך – גם גנטי) שונה מאוד, מה שהופך את המטרה לחנכם להרבה יותר קשה.

אף על פי שחינוך או כל פתרון "חיצוני" שמשתדל לטשטש או להסתיר את העובדה שאיננו שווים (כמו חוקים ותקנות שמטרתם לתקן התנהגות פוחזת), תמיד יהיה פופולרי יותר באופן מובהק (הוא מעבה את הערך העצמי של רוב האנשים) – כדי לצאת מהמצב הזה, צריך לשים את החינוך בסוגריים (לזמן מה) ולהפוך את הגנטיקה לרעיון מרכזי. וינסטון צ'רצ'יל גם הוא הבין זאת בסופו של דבר:

In October 1910 a deputation to the Government called for the implementation of the Royal Commission's recommendations without delay. Churchill, in his reply, recalled the fact that there were at least 120,000 "feeble-minded" persons "at large in our midst" who deserved "all that could be done for them by a Christian and scientific civilization now that they are in the world," but who should, if possible, be "segregated under proper conditions so that their curse died with them and was not transmitted to future generations."

Churchill and Eugenics

:קטגוריותUncategorized
  1. יולי 8, 2011 בשעה 10:12 am

    עד כמה שאני מסכים עם הדברים האמורים, דבר אחד טורד את מנוחתי: האם גנטיקה תהפך להיות המעמד החדש? קרי, שוב במקום לשפוט אדם לפי מעשיו (התנהגות, עבודה, למידה וכו') אנשים יחולקו לקטגוריות "גנטיות" שינסו באופן מכניסטי וביורוקרטי להבטיח את העליונות של קבוצה אחת על פני אחרת, תוך רמיסה של קבוצות מסויימות בהתאם ל"תורת טיוב גנטית".

    הרי בסופו של יום, אין זו מידת הקיפול של הקורטקס הקובעת את מהלך חייו של אדם, אלא מעשיו. אכן, למעשים הללו יש מגבלות הנובעות מגורמים גנטיים-חברתיים, אך עלינו לדרוש את שדרדשו דורות קדומים: עשה את המירב עם מה שקיבלת.

    ובהערת אגב, אני קורא כרגע ספר המנתח את ההגות המדינית-חברתית של רוסו; יש שם לא רק ניתוח מרתק של הסתירות בהגות, אלא גם סקירה נרחבת של הפעילות הפילוסופית בצרפת באותה תקופה. "טעותו של רוסו" מאת ז'אק ז'וליאר, אם יצא לך להתקל בו.

    • יולי 8, 2011 בשעה 11:00 am

      ידידי,

      מטרת המאמר היא להציג את מגבלות החינוך – כמו גם את ה"מסר הבלתי חינוכי" והאנטי-מדעי / לוגי / ידעני, שהעולם המודרני דואג להטמיע בקרב אנשים רבים. לאורך כל המאמר לא דחיתי אף לא פעם אחת את האפשרות שלחינוך או לגורמים שאינם תורשתיים יש השפעה על אישיותו והתנהלותו של אדם. אף פעם לא הכרזתי שבכל תחום או מקרה מבודד גנטיקה מתעלה בכל קנה מידה על חינוך או כל גורם אחר (בין אם תרבות, תזונה, נסיבות וכו'). אני לא מאמין בזה. אף על פי כן, אני מכיר בכך שחינוך, כמו ביורוקרטיה, חוקים, תקנות וכו' – הם אמצעי שליטה חיצוניים. כאן, זה מתחבר ל"מכניות" עליה דיברת ולמוגבלות עליה אני מדבר: המטרה היא לא ליצור ממשל ריכוזי וביורוקרטי שאוכף מדיניות אאוגנית בחדרי ניתוח סטירליים, שמזכירים סרטי אימה גרועים, סיפורים על ניסוי חייזרי או סרטי תיעוד ותעמולה של המפלגה הנאצית. ההפך הוא הנכון. המטרה היא ליצור חברה פחות ריכוזית וביורוקרטית (אחת הבעיות החמורות של בני האדם, אנחנו צריכים 'ממשלות' וביורוקרטים כדי שיתקנו התנהגות פוחזת), חברה שצריכה פחות חוקים ותקנות ופועלת לפי כללי ברזל מובנים מאליהם (שלא דורשים מנגנון אכיפה ריכוזי, מכני או ביורוקרטי). אם לגנטיקה יש חלק בנושא, כדאי להשתמש בה לקידום מטרות חברתיות וציוויליזציוניות מפוארות ובריאות יותר. זה, לכשעצמו, אומר שאנחנו נדרוש את המירב גם אחרי ה"טיוב".

      אגב, אתה לא צריך ריכוזיות מכנית כדי לקדם את המטרה הזו, כל שאתה צריך זה לעשות CTRL+Z לאמנסיפציה הכלל-אנושית ולתת למנגנונים טבעיים לעשות את שלהם.

      לגביי הספר: נשמע מעניין מאוד. אולי אקרא אותו בעתיד. מהיכרותי עימך – אני בטוח שתוכל לדלות את התובנות המעניינות ביותר מהספר ולהעלותן על כתב בדרכך הייחודית, אם תרצה בכך. אני מצפה לכך.

  2. עומר
    יולי 18, 2011 בשעה 9:27 pm

    היי שוב אני, אשמח מאוד לשמוע את דעתך המלומדת על המאמר הזה :(במיוחד החלק תחת הכותרת של הביקורת למרכסיזם)

    http://www.kabbalahscience.com/kbl_heb/content/view/full/1205

    שפרסם יהודה אשלג בשנות ה-30 של המאה הקודמת אבל לדעתי רלוונטי ואקטואלי לימינו וגם למאמרך באופן מעניין, במיוחד לאור גל המחאות האחרון שגרמו לי לחזור אליו.
    יש שם מספר הנחות יסוד שאני לא בטוח שהן נכונות כמו למשל שבמשטר סוציאליסטי עולמי משאבי כדוה"א מספיקים לכולם בחלוקה שווה או ההנחה שע"י חינוך הציבור ,תעמולה חכמה והחזרת ה"אידאל המטאפיזי" כלשונך, בפורמט מודרני ניתן להשריש בו ערכים חדשים של נתינה ודה לגיטימציה לאגואיזם ומטריאליזם מופרז (כדוגמה ניתנת הצלחת התעמולה הנאצית בזמנו לחולל שינוי גדול בזמן קצר יחסית)

  3. עומר
    יולי 18, 2011 בשעה 9:44 pm

    תיקון טעות, המאמר נכתב ב1940

  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: