ראשי > Uncategorized > היום בו המבצר התמוטט והעולם הכיר רודנות חדשה

היום בו המבצר התמוטט והעולם הכיר רודנות חדשה

טמונה בו, באדם, יכולת מופלאה שכזו לראות במעשים שאותם יחשיב לפשעים בשגרת היום-יום, סממנים וסמלים של גבורה, רוח חדשה וצדק, לאומיות ותקווה. כל עוד תהל פילוסופיה משכנעת או השקפת עולם את השיטה ותספק ההצדקה למעשי תקומה שאותם הוא רואה שהכרחיים, מוסריים וצודקים. נקודת המפנה הסמלית וההיסטורית של המהפכה הצרפתית (המהפכה החשובה בעידן הציוויליזציה)  הפושעת הוא יום הבסיטיליה שהיה ללוע ההר הגעש ממנו בקעט כל לחצי המשבר הכלכלי והדמוגרפי שאפיינו את צרפת במהלך המאה ה-18, בצורה של מרי חסר פשרות וחסר רחמים שכוונו לא רק נגד "מעמד" או משטר גרידא, אלא נגד המהות הפילוסופית והקיומית של העולם הישן. כפי שהמליץ הכותב ז'נבה, עקב השפעתה החריפה על סדרי העולם – יש לכנותה ההמהפכה המודרנית.

מטרת המהפכנים הייתה לבטל את כל הזכויות, הלגיטימציות והפריווילגיות שיש לבני המעמדות הגבוהים ולתקף לראשונה את ההצדקה העילאית לכל מעשה אנטי-שמרני ולחתור נגד המסורת. התוצאה הייתה דרסטית: בעת שהופל המעמד השולט, הייתה זו התרסה גם נגד המסורת השמרנית הגורסת כי יש לשמור על הסטטוס-קוו החברתי, ובטווח הארוך – נגד המבנה הפטריארכלי של הציוויליזציה. העולם המודרני והמערב כפי שאנו מכירים אותו היום, נולד מחדש ולו סולם ערכי מוסר חדשים שמשתדלים במלוא המרץ להתנתק מהדת או מהמסורת ורואים בהם, כפי שראו בהם אחרים לאורך ההיסטוריה (בשלבים מתקדמים של רקבון), כחלק לא נחוץ, אפל ותפל באנושות. בהגותו של ג'ון לוק, אבי הליברליזם ואחד מההוגיה החשובים ביותר בעידן האורות, ניתן למצוא את עקרונות הליבה שהובילו לדקונסטרוקציה הזו:

The State of Nature has a Law of Nature to govern it, which obliges every one: And Reason, which is that Law, teaches al Mankind, who will be consult it, that being all equal and independent, no one ought to harm another in his Life, Health, Liberty, or Possessions. For Men being all the Workmanship of one Omnipotent, and infinitely wise Maker; All the Servants of one Sovereign Master, sent into the World by his order and about his business, they are his Property, whose Workmanship they are, made to last during his, not one anothers Pleasure. And being furnished with like Faculties, sharing all in one Community of Nature, there cannot be supposed any such Subordination among us, that may Authorize us to destroy one another, as if we were made for one anothers uses, as the inferior ranks of Creatures are for ours.

המסה השנייה, חלק 6

באותה מהפכה העקרונות שמתחו הוגי הנאורות במשך עשרות שנים הגיעו לכדי מימוש. המטרה של הנאורות ושל ההוגים שהושפעו ממנההייתה דו-שלבית, כאשר עקרון אחד עוקב אחר האחר באופן אוטומטי: ה"מצב הטבעי" של בני האדם הינו מצב של שיוויון ("משטח חלק") ותבונה (שהושחתו באורח מפליא ולא מוסבר ע"י הנסיבות וההיסטוריה) על פיו לבני אדם אין כלל וכלל סיבה הגיונית להתייחס לאנשים אחרים באופן בלתי הוגן או לפגוע בהם. לאור זאת, המטרה היא להשיב על כיסו את אותו "מצב טבעי" ומובן מאליו אשר יוביל לחלוקה הוגנת יותר של זכויות ופריווילגיות באופן שיאפשר חופש וחירות לפרט מבלי התניות כלשהן וימצב מציאות חדשה: במקום שרבים ישרתו מעטים או אדם בודד העומד בראשה של היררכיה מאוזנת (קיסר, מלך) ואורגנית, רבים אמורים לשרת את הפרט או פרטים רבים, מלמעלה למטה. מאז ועד היום – הציוויזליציה המערבית עומדת על קודקוד של מבנה שנידון לקריסה הנובעת מחוסר היציבות הטבעית החקוקה בטבעו של יצור האנוש. מדוע?

כשהמהפכנים והוגי הנאורות מוטטו את חומות המבצר השמרני, הסמל למלוכנות ואריסטוקרטיה, שלטון הצווים האבסולוטיים והזכות השמיימית של המלכים, האצילים והכמרים להכתיב את אורחות חייה של החברה – חמקו מהמבצר השדים ורוחות העזאזל המשתרצים בנפש האנושית והפכו נפוצים יותר, המוניים יותר והרסניים יותר. בזכות המשגה האנטי-רציונלי של האמונה ברציונליות האפשרית של כל בני האדם, בשיוויון על בסיס תבוני, ובחירות לכל פרט באשר הוא בחסות השיוויון הזה הותירה לנו המהפכה הצרפתית את העזבון הנוראי ביותר בהיסטוריה: "פלורליזציה" של דעות הפכה את הציוויליזציה למזבלה גורדת-שחקים. מוסדותיה ורוב אוכלוסיתה שואפים לבטל ולפרוץ כל היגבל וזקיפות-קומה ובכך להתיר ל"כל אדם באשר הוא", לנהוג בדרכו הלא-תבונית והחייתית לגיטימציה למגוון רחב של התנהגויות פתולוגיות לקחת חלק מהותי באורחותיה של אותה חברה או ציוויליזציה בשלמותה. זו הגרועה מכל אותן רוחות רעות: "מתירנות", והיא לעולם לא תעזוב את העולם המערבי המודרני כל עוד ימשיכו בני המערב להתמיד בסגידתם לתפיסה כי תשוקתיו, רצונותיו, רגשותיו של כל אדם אמורות להיות במרכז כל העשייה ובראש כל סולם חשיבויות, מעל לכל אינטרס קולקטיבי וסטנדרט קהילתי – וכי הפרט אינו תלוי בגורמים אחרים בחברה ויש לו הרצון החופשי לבחור בסגנון החיים הראוי לאנינותו, כל עוד אינו מפר את עקרון ההיזק.

בתוך המתירנות האינדיבידואליסטית
במבט לאחור מתגלה בפניי מעטים אמיתה מהפכנית: ערכי הנאורות הם אידאלים מסוכנים שמעצם מהותם חותרים נגד המציאות והטבע. רק אידיאליזם מרוחף ומנותק שכזה (או לכל הפחות "לא מדעי"), יכול להציע ולגרוס שבני אדם הם יצורים רציונליים (תואר יפה למין של הומנידים שרודפים אחר תענוגות, רוב הזמן), נוהגים לפי תבונה והגיון ועל בסיס הרעיון הזה יטען במלוא שטנתו שבני אדם שווים ושזהו "המצב הטבעי". משום כך, כל הנגזרות הרעיוניות של אותן הנחות פונדמנטליות שגויות – הן חסרות כל שחר ובהם – כזה הוא גם האינדיבידואליזם המודרני, שמהגדרתו נובע כי (א) טובת הפרט נמצא בראש כל פסגה פילוסופית, חברתית ומוסרית וכי כולם זכאים לזכויות פרטניות על בסיס שיוויון (ב) כי כל פרשנות למציאות אמורה להימדד אך ורק ביחס להשפעתה על הפרט, בעוד הפרט נחשב לאטום בודד המנותק מגורמים, סיבות, עצמים ותופעות אחרות בסביבה.

בזכות הפילוסופיה הזו נותר מצב קיומי בו האדם המודרני מתנהג ורואה עצמו בתור אטום בודד שחי  באופן רודני לחלוטין בכך שהוא דואג לאינטרסים הצרים והרדודים שלו בלבד. הוא לא אוהב ששופטים אותו או מבקרים אותו, הוא לא רוצה שיזכירו לו שאת המדרונות לחייו הוא בעצמו יחצוב, שהוא יכול לתקן את התנהגותו או ללמוד, משום שהביקורת הזו מנקבת את ערכו העצמי ופוגעת בהוויתו. נוסף על כל אלה – הוא לא אוהב שמספרים לו על האבולוציה האנושית, הברירה הטבעית והיכולות הפיזיות שמאפיינות בני אדם, רק כשזה מגיח כדי לנגח קבוצות "אנטי-אינדיבידואליסטיות" ו"לא נאורות" כמו אנשים מאמינים. אכן, הוא לא רוצה לשמוע על כך שאנשים נולדים עם חומר גלם מסויים שקובע את הפוטנציאל הפיזיולוגי שלהם —  ליופי, עוצמה, בריאות או תבונה — משום שהמחשבה הזו חותכת ופוגעת בהנחת השיוויון בין בני האדם ומשום כך – גם בלגיטימציה של האינדיבידואל לבצע כל העולה על רוחו – מבלי לקבל ביקורת או מבלי שיגדירו אותו. האינדיבידואל רוצה לשמוע שהוא שווה לכל אדם אחר בפוטנציאל והוא חשוב ו"יקר" לאנושות או לחברה ומעצם קיומו ללא קשר כל לשני אלה – גם אם הוא נוהג בצורה פוחזת, פתולוגית, פרזיטית ומופקרת.

כשהאינדיבידואל רואה שחייו אינם מענגים ואינם קלים לו (ולדעתו, כל דבר בחיים חייב וצריך להיות מוגש לו במגש של כסף, שכן – אין זה מן ההגיון שהוא, הו אנוש קדוש שכמותו, לא יוכל להנות ממותרות שאחרים נהנים מהן ולא יוכל לזכות בתפנוקי ומשמני החיים, שהקיום עצמו דורש ממנו מידת גדולה של מאמץ – והוא נוהג להפריז, להלל ולצרוח שהוא מתאמץ כל כך קשה בעריו הממוזגות, המיידיות והנהתניות), הוא נוהג למצוא תירוצים וסיבות חיצוניות לקטנותו. כל אדם, כל ממסד או כל ארגון שאינו הוא או אינו מזכיר את האנשים שדומים לו ברמה החיצונית והתרבותית – הופכים למטרה נייחת עבורו. "הם" עושקים, חומסים וגוזלים, "הם" הפכו לחזקים ואמידים רק משום שהם עשקו וגזלו, רימו, הונו והטעו – לא בגלל עבודה קשה, השקעה, כשרון או יכולת קוגנטיבית; לא בגלל שאתה, האינדיבידואל, ברוב נהנותך נידבת להם כספך ומכרת את נשמתך למען סיפוק דחפייך המיידים. לא. אתה תמשיך להסתובב במחלצות הטרנדיות ביותר, לכסות עינייך במשקפי שמש המסתירות עיניים שקועות ברדידות ובטיפשות, לחפש א ת המקום הבא בו תוכל להתהולל – ולפתע, כשהמציאות תחל להלום בך ותיוודע לכך שישנם חיים מחוץ לבועת האשליות – תצא ותתחיל לזמר שעשקו וגנבו אותך.

התנהגות פתולוגית ברמה הפרטית והצרכים ההמוניים של אותו מקבץ אינדיבידואלים הופכים במהרה למחאה של ממש ואולי אף למהפכה, בו אספסוף זועם קורא להדחת המושחתים, שהוא עצמו הביא לכסם והוא עצמו שלשל מטבעות לכיסם. כל המחאות הפריפריאליות הללו וההתנהלות הקיומית של האדם המודרני נולדות מתוך האמונה הברורה מאליה של האדם המודרני באינדיבידואליזם ובייחודיותיו, בחשיבות הטבעית וב'קדושת' חייו הבסיסית , מה שמביא את האדם הפרטי למפרש ולהכפיף כל תופעה מציאותית כך שתתאים אך ורק לראייתו ותנפח את ערכו העצמי. בכך, כל מה ש"קבוצת האספסוף" תעשה יהיה מאושר מבחינת האינדיבידואלים, כל עוד תצמד לחוקים הברורים ולנורמות של אותה "קבוצה" ייחודית של אינדיבידואלים. במקום הזה, מתהווה לו הכשל הקהלתני ומשאלות הלב גוברות על המציאות עצמה. אין פלא, אפוא ש הציוויליזציה המערבית כולה מדרררת לתהומות (מלחמת מעמדות, קריסה כלכלית, מאבק אתנו-תרבותי והרס אקולוגי) ומשליכה לתוך חללי הריק הקוסמי גם את האינדיבידואל עצמו.

:קטגוריותUncategorized
  1. שלומי איש חזון
    יולי 22, 2011 בשעה 10:42 pm

    מוכרח לחטוא בשאלה קטנה: כיצד עובדת היות כולם שווים בפני האל (שווה ערך ל"שוויון ערך האדם") מסתדרת עם החלוקה האורגנית של החברה למעמדות? מה שמוצב פה לבחינה זאת לא החלוקה עצמה אלא עיקרון השוויון בפני האל שגם בתקופות שמרניות יותר מהתקופה המודרנית היה קיים, גם אם לא במפורש (ותקן אותי אם אני טועה).

    [הבהרה רק בכדי שנדבר באותם המושגים: שוויון ערך האדם מתייחס לכך שמעצם היות כולם בני אדם ישנה הזדהות כלשהי בין הפרטים, מעין אחווה הנסתרת מאחורי השוני ולאו דווקא קורא לכולם להיות שווים בפועל (בין אם ביכולות, בזכויות ובכל דבר אחר). האם יש טעות בדבריי?]

    • יולי 22, 2011 בשעה 11:38 pm

      1. לגביי השאלה הראשונה: שיוויון בפני האל נמדד בכך שבסוף חייו של אדם הוא נמדד לפי מעשיו וחטאיו, לפי התפקיד ה"נוצרי" שמילא ולקח על עצמו בחייו ולפי מידת המוסריות או אדיקותו לדוקטרינות הנוצריות השונות. דין נשמת האדם נחרצת בעת שמתייצב הוא לפני חומות גן עדן או הגיהנום. אין זה משנה אם הוא נסיך או איכר, האל שופט את כולם לפי אמות מידה אבסולוטיות כשהגיע העת של הנשמה לעזוב. זה משאיר, בסופו של דבר, את האפשרות לכך שבחיים הגשמיים והחילוניים – תוכל להתקיים מערכת היררכית שעובדת בצמוד למערכת ה"שיוויונית" האוניברסלית. בשלבים מסויימים בהיסטוריה, המערכת ההיררכית נראתה כרצונו של האל (Divine Right of Kings) כשהוא היישות היחידה שיכולה באמת לשפוט מלכים – מה שהצדיק למעשה את קיומה של האריסטוקרטיה הנוצרית באירופה. המהפכה ניסתה לבטל גם את ה"לגיטימציה" האלוהית שיש למלכים ואריסטוקרטיות. ברוחה, גם אם לא בפועל, היא אימצה את הגישה השיוויונית ההמונית בחיים החילוניים.

      2. לגביי מה שאמרת: נכון, מדובר על שיוויון בערך ובכבוד – אך גם בזכויות פוליטיות ובשיוויון בפועל בסופו של דבר. הסיבה פשוטה: שמצב א-היררכי ומעמדי נוטל מהאדם את השיוויון הבסיסי שכביכול קיים בטבע ובכך יוצר מצב של חוסר-כבוד או יחס לא מאוזן כלפי אנשים, ריכוזיות של כוח והתגבשות סביב רעיוניות מסויימים, כמו גם אפליה ודיכוי של מעמדות וקבוצות מסויימות. זה לא רק שיוויון פסיכולוגי או חברתי שטמון בין בני אדם ומבוסס על הזדהות סנטימנטלית גרידא. זה פשוט לא הספיק.

      • שלומי איש חזון
        יולי 23, 2011 בשעה 11:10 am

        לגבי 2.: האם השוויון הפסיכולוגי או חברתי שדיברת עליו התקיים בחברות שמרניות יותר (אם אפשר גם דוגמא), כיצד בא לידי ביטוי והאם הוא יכול להתקיים בעתיד ובאיזו צורה? והשאלה החשובה מכל האם הוא הכרחי בכלל לתפקוד אורגני ומיטבי של החברה?

  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: