ראשי > Uncategorized > משהו רקוב בממלכת נורבגיה

משהו רקוב בממלכת נורבגיה

במשך כחצי שעה הסתובב אנדרס ברינג ברייויק באי אוטויה, כשהוא חמוש בשני רובים ויורה בנערים שהיו במחנה של מפלגת השלטון הנורבגית. הוא הרג 84 בני-אדם, רובם בני נוער, עד שהגיעו כוחות הביטחון למקום. עוד קודם לכן, כך חושדת המשטרה בנורבגיה, הוא פוצץ מכונית תופת ליד משרד ראש הממשלה באוסלו וגרם למותם של שבעה בני-אדם. אחד הפצועים במתקפה הרצחנית אמר כי הרוצח צעק: "כולכם חייבים למות".

YNET

לאחר ההלם הראשוני, מגיעה התגובה הפוסט-טראומטית: משזהות המחסל נחשפה והרוחות נרגעו במעט – הגיע השלב החביב עלינו בני האדם: "תיוג" והגדרת אופיו, ייחוסו ושיוכו של הרוצח – על מנת לדעת מה היו מניעיו, אולי למצוא נחמה כמו גם להתחמש בטיעונים חדשים נגד מתנגדינו. במקרים כאלה, כמובן – אין יותר מדיי מקום לספק. אנדרס ברינג ברייויק הוא רוצח מתועב. זה משאיר אותנו עם שתי קטגוריות דיאלקטיות עיקריות: סוג אחד של מגיבים / מנתחים – יפנה להבעת בעתה "אוניברסלית"; כלומר – כזו שמתייחסת לתכונות אנושיות משותפות שנתפסות כשליליות, לא לאידאולוגיות או לתפיסות עולם מסויימות. אחד מאותם "סופרלטיבים" שירעיפו אנשים על הטובח הוא הכינוי "פסיכופת", כחלק מהנסיון של אנשים לחפש "סיבה" לאותו רצח שנראה לכאורה חסר כל הצדקה. תהא מה שתהא הצדקתו של הרוצח, הברנש אינו בהכרח פסיכופת. במערב נהוג לראות באנשים שמסוגלים להתמודד עם עצם המחשבה על רצח המוני, כל שכן לבצע זאת בפועל, כאדם שאינו שפוי או בעל הפרעת אישיות קשה. זו אשלייה פופולרית. אדם המסוגל לרצוח אנשים בצורה החלטית ופרגמטית לחלוטין הוא לא בהכרח פסיכופת או בעל הפרעה אישיותית קשה; אלא אם הוא נהנה באופן סדיסטי מהירצחם של אנשים. לא בטוח בכלל שזה נכון לגביו. לדעתי, הוא נהנה מיכולת הדחקה הרגשות והאנטיפתיזציה (Machivellianism) שמאפיינת רוצחים מכווני-מטרה (אלכסנדר מוקדון, ג'ינגס חאן, יוליוס קיסר, הויקינגים וכו') ולא פסיכופתים או סוציופתים (צ'רלס מנסון, קליגולה). ייתכן והוא נרקיסיסט, אבל לא בהכרח פסיכופת.

הסוג השני של המגיבים ובעלי הדעה פונה כמובן לתקיפות ספציפיות, באופן כה אופייני לבני אנוש. לפני שידעו את זהות הרוצח, רבים כבר קבעו שזה ארגון טרור מוסלמי שביצע גם את הפיגוע וגם את הטבח (אפשר למצוא עדויות רבות לכך באתרים רבים, בין אם YNET בארץ או ה- DailyMail בחו"ל). הפזיזות כמובן לא משתלמת. כמה שעות לאחר האירוע דיווחו כלי התקשרות שהוא נורבגי לבן, בלונדני, מחונחן ותכול-עיניים שהתרועע בחוגים ימנים קיצוניים (דהיינו פשיסט / נאו-נאצי / גזען או קנאי דתי, כאשר הכוונה האמיתית היא לאדם 'שמרני' מאוד ומשום כך לא שפוי). כמו בכל מקרה "שערורייתי", לפני שקופצים מפזיזות אחת לאחרת, יש להמתין עד שכל הממצאים הרלוונטים יחשפו ויאפשרו את אישוש ההנחות. במקרה של ברייויק, אולי כדאי לחזור מההפטרה כי הוא הגיע מאיזשהו רקע "ימני קיצוני"…מעין מטורף בעל דעות אורתודוקסיות פונדמנטליות ותו לא שחושב שהאפוקליפסה קרבה או חסר חיים שמתעב כל מי שאינו לבן / ארי, הלובש בגדי SS להנאתו, צופה בסרטי התעמולה של לני ריפנשטהאל או קונה בEBAY פרפנליה נאצית ממלחה"ע השנייה:

A Twitter account for Breivik has surfaced, though it only has one post, this quote from philosopher John Stuart Mill: "One person with a belief is equal to the force of 100 000 who have only interests." The tweet was posted on July 17.

ימני קיצוני או "פשיסט" שהציטוט היחיד שנמצא בחשבון הטוויטר שלו, בדיוק 5 ימים לפני הטבח, הוא של אחד מההוגים הליברלים (ליברטריאנים) החשובים והמוכרים בהיסטוריה, הידוע  בתמיכתו בתועלתנות כמו גם בשל זיקתו לרעיון כי חירותו של האינדיבידואל קודמת לכל שליטה ריכוזית או התערבות של הממשל בחייו הפרטיים של האזרח. הייתכן וזו הטעייה או מבע חד פעמי של הסכמה עם ג'ון סטיוארט מיל? לא בדיוק.

תימוכין מעברו של ברייויק מספק אינדיקציה להיקש שהוא ליברטריאני נוצרי. הדוגמא הטובה ביותר לכך היא העובדה שהיה חבר במפלגה Progress Party (מפלגת ימין-מרכז) שדוגלת  בליברליזם קלאסי (ליברטריאניזם), אותה אידאולוגיה שג'ון סטיוארט מיל (ואחרים כמובן) תרם לה רבות בהיבט הפילוסופי ושמרנות תרבותית (נוצרית).

אם בריוייק אכן תומך נלהב של השילוב בין ליברליזם קלאסי ושמרנות תרבותית, הוא כנראה מתנגד לאידאולוגיה של תנועות שמאל (מרקסיסטיות, קומוניסטיות, סוציאליסטיות או סוציאל-דמוקרטיות). אמנם, כמו כל אידאולוגיה אגליטרית / ליברלית – מפלגות שמאל דוגלות בחופש, חירות וזכויות אדם / אזרח. מה שמבדיל אותן מתנועות ליברליות אחרות היא האמונה כי מה שיותר חשוב מחופש וחירות הוא  שיוויון. לפיכך, תנועות שנוטות שמאלה בספקטרום הפוליטי דורשות לטפל בכל אזרח באשר הוא במסגרת של מדיניות רווחה, במטרה ליצור חברה 'הוגנת' גם אם המדיניות הזו תתנגש עם חירותו של הפרט או ייחודיותן של קבוצות ויכולתן לשמר על זהותן באופן חופשי. בזמננו אנו, מדיניות כזו תתבטא (בדרך-כלל) בהגשמה של רעיונות 'פרוגרסיביים' כמו אפליה מתקנת, רב-תרבותיות והפעלה נרחבת של תקינות פוליטית. להלן מספר קטעים שברייויק פרסם ב-25/01/2010 (תודות למנוע התרגום של גוגל ולאתר documents.no):

What you manages to come up with here is nothing but very nasty control techniques.

You claim that all Norwegians who do not follow landsmo (s) container Gro Harlem Brundtland definition, is racist:

"Everyone always holds a Norwegian passport is full Norwegians" … Which means that even Somali coach (with a Norwegian passport) who chew qat all day, banks send the wife and half the benefit of al-Shabaab should be viewed as a full Doe.

If anyone in this country dared to look at the Somali coach as anything other than a full-Smith are the racists and need to burn marked public. And you say that everyone who disagrees with their extreme kulturmarxistiske world view – the utopian, global citizen definition are racists?

In that case, I think you have labeled 95% of the population that just this but it does just a minor role for you?

You are only committed to paralyze all the debate in society, to silence all those who are not of the same opinion as you, to exercise social control in line with the conservative Muslims in Greenland? Once a person takes off his "ideological veil" his is where you as soon as the troll you are.

מה ניתן ללמוד על אנדרס ברייויק מהדברים הנ"ל?

1. הוא מתנגד לרב-תרבותיות על בסיס ההשתלבות התרבותית הגרועה וההרסנית של המהגרים והעול שהם הביאו על אירופה, מה שלא פסח גם על נורווגיה. אנשים כמו הסומלי שהוא מתאר, יכולים להסתנן למדינות נאורות ולנצלן, מבלי לתרום דבר לחברה. כפועל יוצא מכך, הוא מתנגד לגורם לרב-תרבותיות ההרסנית: מרקסיזם תרבותי , או הרעיון כי יש לשאוף לשיוויון גלובלי ולהסרת כל גבולות הלאום בעולם וליצירת אזרח "תושב הפלנטה", בדרך לאוטופיה שבה לכולם בקושי יש חילוקי דעות, בטח לא מהותיים.
2. תומך במקסום של חירות הפרט (ליברטריאניזם). משמע, מתנגד להתערבות הממשל בחיי האנשים. לבטח גם מתנגד לטוטליטריזם.

האם על בסיס דעותיו אלו בלבד ניתן לכנותו "ימני קיצוני"? לדעתי, לא מצטיירת פה דמות של "ימני קיצוני" , דהיינו – לא מדובר באיזה פשיסט נוראי, טוטליטריסט או קנאי דתי. בספקטרום היסטורי, הוא בכלל לא מתקרב ל'ימניים הקיצוניים' של המאה ה-20 ואפילו לא לנאו-קיצוניים של ימינו (למשל, אנשים ממפלגת יוביק בהונגריה או השחר הזהוב ביוון). מסריקה של התבטאויותיו נראה שמדובר בנאו-שמרן אירופאי, מהזן שנולד אחרי מלחמת העולם השנייה: אחד שתומך בדמוקרטיה ובמדיניות ליברלית בתחומים רבים (אצל ברייויק זה התבטא אפילו בתמיכה בזכויות הומוסקסואלים), אבל מתנגד ל"גלובליזציה תרבותית" ולתקינות הפוליטית שפושות באירופה ומזינות נמק חברתי וכלכלי ביבשת אירופה המתקדמת ובכך מאמין באיזשהי הומוגניות אירופאית. אדם שדעותיו כנראה דומות לאלה של חירט וילדרס (Geert Wilders), מנהיג מפלגת החופש בהולנד שנוהג לנגח את המגווניות התרבותית באירופה, או אולי גם ליורג היידר המנוח. במונחים מודרניים, בכלי התקשורת ואולי בתודעתם של אנשים רבים (בטח באירופה) דעותיו נתפסות כקיצוניות. ברייויק מרחיב על הנושא הזה ומסביר מהיכן התפיסה השגויה הזו הגיעה, בפוסט שפורסם ב30/12/2009:

  • Conservative Culture (preservation of order / patriot / nationalist / monoculturalist)
  • Cultural marxism (internationalist / multiculturalists / cosmopolitanist / globalist)

However, the majority of humanists but also many liberals are anti-nationalists, and are therefore by definition also cultural Marxists. You can promote either multiculturalism (cultural Marxism) or monoculture (nationalist); there is nothing in between, even though most do not dare to admit this yet.

The problem is that Europe lost the Cold War in 1950: the moment they allowed Marxists / anti-nationalists to ravage freely, without restrictions for the positions they could have and the power positions they had the opportunity to obtain (teacher / professor positions in particular).

The result, in particular in Norway and Sweden, is that extreme Marxist attitudes (of cultural Marxists and humanists) have become acceptable / everyday while the old-established truths of patriotism and cultural conservatism today is branded as extremism. Anti-nationalist attitudes have unfortunately not only become mainstream but are now required as a fundamental attitude to be able to climb in socio-economic hierarchies.

אחרי מלחמת העולם השנייה, אירופה (במיוחד המדינות הנורדיות, כפי שאנדרס ברייויק מציין) אימצה מרקסיזם תרבותי (מה שבתודעת הציבור מכונה "ליברליזם"). האמונה בשיוויון הפכה לדומיננטית מספיק כדי שהיא תשתק את כל השיח הפוליטי באירופה. המטרה היא שאותו "שיוויון" פלסטי ואשלייתית יישמר. עקב כך, כל מי שיוצא נגד התפיסה המערבית  המשלבת בין מרקסיזם תרבותי, יהפוך לאויב הציבור ויזכה לדה-לגיטימציה אכזרית. הוא יכונה גזען, קיצוני, פשיסט או אידיוט – ואין זה משנה אם יש לו משהו לגיטימי לומר.

במציאות, שיוויון מבטל כל סטנדרט חברתי; אין ביכולתנו להעדיף גישה אחת על פני אחרת ואנו נאלצים לקבל את כולם כאשר האלטרנטיבה היא  לפעול באופן צבוע ואינטרסנטי. כל שנותר הוא להישמע לדוגמא של פלורליזם, שיוויון, אחווה וחופש מזוייפים לחלוטין, כאשר כל הגישות שוות ותקפות וכל סגנונות החיים אמורים להיות לגיטימיים.  אמנם, רוב בני האדם מודעים לסוגיה הזו ונוטים להימשך ולחבור לאנשים הדומים להם. אך גם לבעיה הזו מצאו האידאולוגים הפוסט-טוטליטריים של ימינו פתרון: תקינות פוליטית.

תקינות פוליטית היא מנגנון שמטרתו היא לגרום לאנשים להאמין שהחברה יכולה להיות "גלובליסטית" וקוסמופוליטית, גם אם המשמעות היא התעלמות מהעובדה היוקדת שאירופה מתמודדת עם בעיות סוציו-אקונומיות ודמוגרפיות חמורות עקב כניסתן של אוכלוסיות נצלניות מהעולם השלישי לתוך היבשת (רק לאחרונהמנהיגי אירופה הכריזו בזה אחר זה שהגישה הרב-תרבותית נכשלה). המדיניות שמאחורי התקינות הפוליטית כוללת השתקה, אקטיבית או פאסיבית, של כל מי שאינו מסכים עם הרעיון שכל בני האדם שווים וחופשיים (על בסיס אותו שיוויון) – וזאת דרך הטמעה של מסרים חברתיים בתקשורת, באקדמיה ובמערכת החינוך. השילוב בין אידאולוגיות השיוויון או העמדת הפנים שהאידאולוגיה הזו אכן מגשימה עצמה בפועל והתקינות הפוליטית הופכת את החברה המודרנית למשותקת ורקובה; אי אפשר להביע כל דעה עצמאית או לקחת פעולות החלטיות מבלי שיזכה אותו אדם לקיתונות של רותחין מצידם של גורמי בממשל, בתקשורת או באקדמיה וגם במרחב הציבורי בו אינדיבידואלים מסוממים מחיי עונג מסיחי-דעת מתנגדים ברפיון בנסיון למצוא איזשהי "מתינות" מוזהבת שתבטיח שימשיכו בחייהם הנהנתניים. כל אלה מנטרלים אנשים אחראים מלבצע כל שינוי או לפנות לליבתן של הבעיות החמורות יותר בחברתו, ובמקרה של תרבות והתכלותה, ברייויק הציג דיכוטומיה ברורה מאוד: זה או שאירופה בוחרת בדרך לאומנית ושומרת על זהות משותפת והדדיות גדולה יותר, או שהיא מוותרת על הלאומנות ובוחרת לפתוח גבולות ולהיווכח לכשל הבסיסי שקיים ברעיון השיוויון והפלורליזם בין בני האדם / לאבד את זהותה. ברייויק אף השכיל לומר שאלו שתי האופציות היחידות שיש לאירופה, חרף העובדה שאף אחד לא מוכן להודות בכך.

נוכח תובנותיו ורשמיו מהתוונותה של החברה הנורבגית, הצטבר תסכול רב ותיעוב אצל אנדרס בריוייק. נורבגיה, אחת מהמדינות השמאלניות ביותר בעולם, חוותה יום זעם מנשקו של אדם אחד, לכאורה לא קיצוני בדעותיו, שנדחק לפינה, החליט לקחת את החוק לידיים ונאלץ להשתמש באמצעים קיצוני כמו אלימות (ואולי שלא לצורך) , כדי לשנות את מצבה של החברה הנורבגית. הוא בחר יעד פונקציונלי וסמלי כאחד: מחנה קיץ של בני נוער המגיעים מרקע אתני ותרבותי שונה. מחנה קיץ שהוקם ע"י מפלגת העבודה הנורבגית (המפלגה החזקה בנורבגיה, המשתייכת לשמאל). אך מעשיו המזעזעים של ברייויק הוסיפו נשק חדש והרסני במיוחד לסליק של אותם מאות אלפי אינטרסנטים שברייויק תעב. בכלי התקשורת העולמית כמו גם בממשלות הנורדיות ישתמשו במקרה שהרעיד את נורווגיה והפר את השלווה הארוכה שחוותה המדינה הזו, כדי להעצים ולחזק את הלפיתה הטוטליטרית של משטרת התקינות הפוליטית האירופאית והכלל-עולמית. סיכוי טוב שבמקום להתעסק בסוגיות חשובות ולאתר את הסיבות למחדלים ובעיות מהותיות בחברה[1], ולחדול מלדכא אינסטיקנטיים ביולוגיים שפויים ובריאים במין האנושי [2], החברה המערבית תמשיך להוסיף עוד שמן למדור שמכלה ביסודיות ובעקביות זדונית את הציוויליזציה עצמה. היא תמשיך להתעלם מהסיבות והרציונל שהנחה [3] את ברייויק במעשיו, ובעתיד הדבר ידחוק אנשים נורמטיביים כמו לפינק ויגרום לגזענות ואלימות.

הערות:

[1] למשל, הבעיה ברב-תרבותיות היא האימפולסיביות, האמונות השונות של המהגרים והיכולות הקוגנטיביות הנחותות שלהם; לא דיכוי, קיפוח או גזענות.
[2] כמו הרצון לחיות לצד הקרובים לך בישות אורגנית הבנויה על ערכים, מורשת ותרבות ולא ברבריות רלטיביסטית בחסות השיוויון והחופש.
[3] בוידאו הנ"ל מבקשים פוליטיקאים נורבגים להמשיך להעמיק את יסוד הדמוקרטיה כדי להילחם באלימות. אני שואל: להתמיד בדמוקרטיה כדי להילחם באלימות? דמוקרטיה רק תביא עוד אלימות!

:קטגוריותUncategorized
  1. אין תגובות.
  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: